יום ראשון, 20 בדצמבר 2009

11.12.2002



יום שבת, 19 בדצמבר 2009

רותם בן 7!!!



עוד כשהיינו בשויץ רותם כבר התחיל להכין טבלאות ורשם יומנים שהגיעו עד לתאריך יום ההולדת שלו. בערך שבוע לפני, התחלנו להתכונן באופן מעשי... מצאנו כל מיני מתנות קטנות, קשטנו את הבית בכל מיני ציורים ושלטים, הכנו הזמנות וכובעי יום הולדת, וגם רשימת מאכלים ומשחקים!
ערב היום הגדול ערכנו את המסיבה הגדולה! היה כל כך כיף לכולם! החברים היו כולם בני 23 ומעלה, עם הרבה תשומת לב ואהבה לרותם, כולם שמחו להיות במסיבת יום הולדת אמיתית, לשחק ולרקוד.
טלפון שבור הסתבר כמצחיק מהרגיל, כשמספר השפות השונות בחדר היה כל כך גדול - הולנדית, עברית, צרפתית, פורטוגזית ,ספרדית ומיורקית...
עד שעה מאוחרת נשארנו עם מיכי ואלכס, רותם ומאיה המשיכו לשחק ולשמוח בכל המתנות שרותם קיבל.
למחרת בבוקר, כמו שנהוג אצלנו... מאיה איתמר ואני קמנו בשקט בשקט, סיימנו לארוז את כל המתנות, להכין את כל הברכות, ונכנסנו לחדר להעיר את רותם בשירי יום הולדת. בהתרגשות ואושר גדול, הוא פתח קודם את העינים ואחר כך את המתנות.
את המשך היום בילינו בין שיעור גיטרה לשיעור קפוארה, בגן חיות לפי בחירתו של רותם.


יום שני, 7 בדצמבר 2009

ברכות לרותם!

ברכות לרותם ומכתבים לנו בכלל, תוכלו לשלוח דרך מיכאל

Michael Feigenbaum

Hotel AC Diplomatic
Pau Claris 122
08009 Barcelona
Spain

יום שבת, 5 בדצמבר 2009

חיים לא נורמליים?



ברצלונה!
אחרי שלושה שבועות אני מתחילה להתרגל לעיר הגדולה, ולראות שיש לי מקום גם כאן. אפשר לומר שזה ההיפך הגמור מאורח החיים שהיה לנו בשויץ. עיר צפופה ומלאה בגירויים שונים - אתרי תירות מגוונים, הרבה מכוניות (ועשן...) הרבה ריחות, צבעים ומראות, חוף ים במרחק הליכה, בנינים יפים בסמטאות יפות, הרבה שפות, ועוד ועוד ועוד.
עלייה חדה ברמת הפעילות הגופנית שלנו! (אמנם קודם היתה עבודה פיזית בחווה...)
עוד רווח, כנראה מההמצאות בקרב רקדנים שעובדים הרבה עם הגוף שלהם ומעוררים השראה.
ביקשנו מואנדרסון, חבר ממיומנה, שילמד אותנו קפוארה ואנחנו משתדלים להתמיד וללכת 3 פעמים בשבוע. האימון לא קל בכלל ואנחנו לומדים ממנו הרבה. בכלל, חוג משפחתי מתגלה כדבר כיפי מאוד. בקפוארה, מסתבר, כל אחד עם הזמן מקבל כינוי מהמורה, וכך זכינו לכינויים - "קוריוזה" (סקרנית), "דדו" (אצבע) ו"קטן", אנחנו עדיין מחכים לכינוי של איתמר...
אווה, גם היא חברה ממיומנה, הציעה ללמד אותנו פלמנקו וקצב! כמובן שנעננו להצעה הנדיבה וקבענו להתחיל בשבוע הבא, אנחנו בציפיה!
והקרקס - "מקברה" - מקום מאוד מיוחד שמצאנו הודות לחברים מהקרקס בכפר יהושוע. בפעם הראשונה שהגענו לשם, לא ממש ידענו לאן אנחנו הולכים. בשכונה שנראית די נידחת, ממש סמוך לאתר בנייה ענק, נמצא האנגר גדול. זה מבנה עזוב, שכמה אנשים הפכו אותו למקום קסום. מעט מהם גרים שם. בתוכו, מאחור, כמו מתוך סרט, או חלום, ישנו אולם גדול עם מתקנים שונים - טרמפולינות, טרפזים, מזרונים חבלים וכו'... והרבה אנשים באים ומתאמנים במיומנויות שונות של קרקס, ריקוד, התעמלויות והרוב ברמה גבוהה מאוד. המקום פתוח כל יום בין 11 ל-11 לכל מי שרוצה לבוא. בימי שישי - משפחות מוזמנות, הרבה ילדים צעירים באים לשחק, יש ארוחה משותפת ומופע קברט. בינתיים ביקרנו שם 3 פעמים.

מצאנו למאיה מורה לגיטרה, מילוש. הוא ממש מורה מצוין, והיא נהנית לחזור לנגן להזכר וללמוד דברים חדשים. זה נחמד לראות גם, איך היא מבינה הרבה ממה שהוא אומר לה (באנגלית). כאילו בדרך אגב, בלי כוונה, פתאום יש לה גם קצת אנגלית.

בשבוע האחרון התחלנו להתכונן במרץ לקראת יום הולדת -7!! של רותם. מכינים קישוטים למיניהם לבית ושלטים המבשרים על יום ההולדת מפוזרים בבית. מצאנו כל מיני מתנות קטנות שישמחו אותו, חושבים על האוכל והמשחקים שנשחק. הוא מתכנן להזמין את כל מי שהוא מכיר כאן, ומאוד מתרגש. גם אנחנו.

ומה אחר כך?? אנחנו עדיין לא יודעים, מתקשים להחליט ומשנים את דעתנו הרבה. אבל גם זה מלמד. עד כמה אנחנו רגילים שאומרים לנו מה לעשות, שמחליטים בשבילנו, שאומרים לנו מה לא לעשות... עד כמה הביקורת מסביב ו"מה יגידו" חזק, ומוטב לשחרר את זה. כמה קשה לפעמים לדעת מה אני רוצה.

אז כנראה אנחנו חיים חיים לא נורמליים...ובעצם גיליתי שאין דבר כזה חיים נורמליים, לאף אחד. אז אולי אפשר לנוח ולהפסיק לחשוב על כל הדברים שאנחנו אמורים לעשות או אמורים להיות. הדרך שלנו , כמו של כל אחד, היא מיוחדת וטובה. אלה הם עכשיו החיים שלנו ולא כל מה שנעשה אחר כך, מחר, בעתיד, כשנגדל. וזה תמיד היה נכון, גם כשהיינו צעירים מאוד.


והנה התמונות מצרפת-ספרד חלק 2 וגם מסוף התקופה בשוויץ.
http://picasaweb.google.com/galia.brand/FranceSpain2#

יום שלישי, 17 בנובמבר 2009

פרק ב' - עוזבים את החווה וממשיכים...

לפני 10 ימים עזבנו את החווה, את נויברון ואת שוויץ... הזמן האחרון בחווה היה נעים ומיוחד, והפרידה היתה מאוד מרגשת. אין ספק שעוד נחזור לשם, יום אחד. נדמה כאילו עזבנו מזמן, ואנחנו כבר מתגעגעים ונזכרים בשגרת החווה שכל כך התרגלנו אליה.

איך נוסעים מציריך לברצלונה דרך שבדיה? נסענו לגוטבורג, שבדיה! איתמר הוזמן לכנס של קרן אנה לינד, הוא ייצג את "לוחמים לשלום", ואנחנו ניצלנו את ההזדמנות לבקר את משפחתנו באותה עיר! (יחסית למישהי שאין לה אף בן דוד "אמיתי" יש לי הרבה בני דודים...). מרקוס, בלה, נעמי (5) וליאו (2) - איזה כיף היה לבלות ביחד שבוע!! מרקוס הוא בן דוד שני שלי, ואנחנו מכירים בכל פעם קצת יותר בעיקר בזכות הביקורים שלהם בארץ. כשנחתנו קיבל את פנינו שלג, אבל לא נשאר ליותר מיום אחד... היה קר כמו בתחילת החורף בשבדיה, זאת אומרת 0 מעלות, רוח וקצת גשם.
הכל מאורגן שם לקור, יש הרבה מקומות לבלות בהם ולהיות בפנים. היינו במוזיאון אוניברסאום - ובילינו שם יומיים רצוף, המזויאון הוא שילוב של משחקים, מדע, אקוריום מקסים ויער טרופי קטן ומלא הפתעות (ציפורים, צמחים, תנינים ואפילו טרנטולה אחת!!! אמא'לה) . ביקרנו גם בפארק מקסים, אגם גדול ועצים בסוף השלכת, שם אפשר לראות, תוך כדי ההליכה, כלבי ים, שקנאים ופינגווינים.
הכנס של איתמר היה בסוף השבוע, ואנחנו בילינו את השבת ביחד, מפתיע שרק בגוטנבטורג זכינו "לעשות שבת" עם חברים. (כולל קבלת שבת, קידוש והבדלה).
היה כיף מאוד לגור ביחד, לדבר המון לשחק ולצחוק, יכולנו לגלות קצת, איך זה לחיות חיים יהודיים בגוטבורג, ודיברנו הרבה על ההבדלים - להיות יהודים בישראל ומחוץ לישראל ומה זה אומר.

ביום ראשון, בחלטה של הרגע הלכנו לראות את ההופעה המדהימה של סירק דה סולה ואני מצרפת קישור...
ההופעה מרהיבה ממש, המוסיקה, התלבושות, האקרובטיקה, ההומור, הבימוי, הכל!


לשמחתי, לוטה, יועצת שלי שפגשתי בפולין לפני שש שנים, ואחר כך עוד פעמיים, גם היא גרה שם. היא באה לבקר אותנו כמה פעמים בערב ויכולתי להכיר לכולם אותה ולהפך... פיניתי לי זמן להיות איתה יום שלם, והספקנו ממש הרבה, הלכנו לבקר את ההורים שלה, היינו אצלה, עשינו סשן ארוך, בישלנו, אכלנו ולקראת הערב הלכנו יחד לכיתה שהיא העבירה.

ביום שישי קמנו מוקדם בבוקר ונסענו ברכבת לקופנהגן, משם היינו אמורים לטוס לברצלונה. הגענו שעה לפני הטיסה, ושם חיכה לנו בן אדם - יש ביננו עדיין חילוקי דעות לגבי -האם הוא היה יותר לא נחמד או יותר לא מנוסה? הוא אמר שיש לנו יותר מדי משקל, העברנו דברים לתיק נוסף, הוא שלח אותנו לשלם על המשקל העודף... בקיצור, עוד עיכוב קטן בבדיקה הביטחונית.... ופיספסנו את הטיסה! הוא חיכה לנו בשער בחיוך של שמחה לאיד, ובישר לנו שהמטוס כבר עוזב, "קראנו לכם פעמיים"... (לא שמענו, וגם אם קראו הינו תקועים בבדיקה) "מצטער"... (ממש...) לפחות הורידו את המזוודות...

אולי גם זו חוויה, לחיות את החלום הרע של לא להגיע לטיסה, כדי לראות שזה לא נורא בכלל.

ככה הרווחנו חצי יום בקופנהגן... ירד הרבה גשם, אז לא ראינו הרבה ממנה. למחרת עלינו על הטיסה ובצהריים הגענו לברצלונה. עם כל מטלטלינו לקחנו מונית הישר לתאטרון של מיומנה, לפגוש את מיכאל. צחקנו שאנחנו רואים את מיכאל יותר מאשר בכל השנים האחרונות, כשחיינו בישראל. כיף כל כך לפגוש גם את שאר המיומנים, קצת כמו לחזור לחבורה שלנו לרגע...

מצאנו לנו דירה נחמדה, היא על גבול הרובע העתיק של ברצלונה, בפינה של בית ישן, היא מוארת ומרווחת, רותם אמר שהיא מרווחת מדי... אחרי שמונה חודשים בחדר אחד, זה נכון. כמה התגעגענו לבשל לעצמנו, ולאכול ארבעתנו ביחד! הזמנו את מיכאל ואלכס אתמול לארוחת ערב, ועשינו צחוקים עד 11 בלילה (מאיה מוסיפה).
אז, החדשות הטובות הן, שיש לנו שני חדרי שינה וסלון, וזה אומר שאנחנו יכולים לארח, נצטרך רק לחשוב על מזרונים או מיטות.... אבל חוץ מזה הכל מוכן - אז בואו! (האורחים הראשונים כבר באים בחנוכה!)

בינתיים אנחנו עוד לא מכירים את העיר ממש טוב, אבל אנחנו לומדים, מטיילים ומחכים לגלות עוד, וליצור לנו סדר יום.

יום חמישי, 22 באוקטובר 2009

יום שבת, 10 באוקטובר 2009

חופש!!


כשאנחנו בחופש, ממש בקלות מאבדים את תחושת הזמן, לא יודעת מתי יצאנו לחופש ואיזה יום היום...זה כיף. טוב, אם אני מתאמצת אני נזכרת שיצאנו בשבת והיום שבת - עבר שבוע. יצאנו ברכבת לפריז, והגענו תוך 6 שעות מרגע שיצאנו מהבית! הזמן בפריז היה מקסים - כל כך נהנינו מהעיר הגדולה והצבעונית, אפילו מהצפיפות ברחוב נהנינו - ההיפך הגמור מהמקום שממנו באנו.
היינו במוזיאון פומפידו, והיינו במגדל אייפל, עלינו עד הקצה (!) וראינו את כל העיר המפוארת הזו מלמעלה. הלכנו הרבה ברגל ובדרך נתקלנו בדברים מענינים, תערוכת צילומים ממקומות שונים בעולם, אנשים מיוחדים ושונים, חנויות מעוצבות, גלריות, והופעות רחוב.
אחרי שלושה ימים, יצאנו ברכבת לבורדו, וכשיצאנו מהרכבת גילינו קיץ. (ואנחנו הבאנו בעיקר בגדי חורף...).
שכרנו מכונית ונסענו לדיונה מדהימה ליד Arcachon, קצת צעדנו והתגלה לפנינו הר גדול של חול דק משקיף לאוקינוס האטלנטי. וכאן התמונות יוסיפו.














לקראת הערב הגענו לסאן סבאסטיאן/דונסטיה עיר הבירה של הבסקים, הופתענו לגלות עיר גדולה ומקסימה, טיילנו בסימטאות הקטנות של העיר העתיקה (מהמאה ה-11), עיר נמל גדולה עם עבר עשיר של דייג. היום היא עיר מאוד תיירותית ועדיין יש בה הרבה דייג. טיילנו לאורך המרינה וראינו נשים יושבות על הרציף ומתקנות את הרשתות.

ביקרנו באקווריום גדול שהוא גם מוזיאון שמציג דגמים של מיני סירות ואניות, כלי דייג וגם אוסף גדול של דגים אלמוגים, מדוזות, וכו'... ישבנו זמן ארוך מול הכרישים. הם היו מפחידים! ומענינים!

...עברו 10 ימים ואני ממשיכה לכתוב - היינו מחוסרי אינטרנט, ממש מדהים לשים לב עד כמה אנחנו משתמשים ונהנים מהאינטרנט.
בצהרים יצאנו לכיוון סנטאנדר, קבענו עם מיכאל שנגיע לראות את ההופעה הראשונה של "מומנטום" בעיר, באמת הצלחנו והגענו בזמן! הגענו לתאטרון ופגשנו את מיכאל בחוץ. מלבד האנשים הרבים שהגיעו להופעה, היתה שם גם הפגנה שקטה שקוראת לאנשים להחרים את ישראל עד לסיום הכיבוש, הבנו מאיריס, מנהלת ההפקה שהם הגיעו כמעט לכל עיר שבה הם מופיעים. תכננו לגשת ולדבר עם המפגינים למחרת בערב, אבל, הם כבר לא היו שם בהמשך השבוע.
בכל ערב התיצבנו בשמחה לראות את ההופעה, ובדרך כלל גם היינו בתאטרון לפני ואחרי ההופעה, נהננו מאוד מהצפיה בחזרות ובאחורי הקלעים. בכל ערב כשההופעה הסתימה, הרקדנים יורדים מהבמה ומזמינים את הקהל לעוד קצת קצב בחוץ, מאיה ורותם מאוד שמחו להצטרף לריקודים ולנגינה מהצד של הרקדנים כמובן... אם לא כל העכבות שיש לאיתמר ולי , היינו מצטרפים גם אנחנו...
אחרי לילות ארוכים, קימות מאוחרות וחוויה כל כך שונה מהחיים בחווה, הגענו למסקנה שהחיים במחיצת להקה (=מיומנה), שונים בהרבה מהחיים במחיצת שבט (פטריארכלי = משפחת הנס)!


















הזמן עם מיכאל היה נפלא, לבוא איתו לעבודה זה כיף ובזמן הפנוי נסענו לטייל ובילינו על חוף הים, בוקר אחד נשארנו בחדר המלון ושיחקנו מחבואים במשך שעתיים.
כעבור 5 ימים נפרדנו ואנחנו התחלנו בדרכנו חזרה לשוויץ. נסענו במשך שלושה ימים דרך הפירנאים, עברנו בחבל הבסקים הספרדי ואחר כך בחבל הבסקים הצרפתי, ומאוד מאוד נהננו מהנופים המקסימים שבדרך. הגענו בערב לקרקסון, עיר ובה מבצר מימי הביינים שנשמר ושופץ, המבצר כולו מואר בערב ואנחנו סיירנו בו בערב ובבוקר שלמחרת.

שמחנו לחזור לחווה, ובדרך כבר הרגשנו את החורף... קררר כאן!! מאוד!! לא יוצאים מהבית בלי מעילכפפותצעיףכובע. אנחנו מתכננים להשאר כאן עוד שבועיים בערך, ובהם איתמר יסע לאלפ להחזיר את הפרות לכאן, ביחד עם אורס. וכאן בחווה כמו תמיד יש הרבה עבודה.

יום שני, 28 בספטמבר 2009

פנינו לאן?

מאז שחזרנו מישראל, ביה"ס התחיל ושינינו את סביבת העבודה עם המעבר של משפחת הנס לבית החדש, אנחנו מרגישים שינוי מסוים, וכך הגענו להחלטה שאנחנו ממשיכים מכאן הלאה.
בשבוע הבא אנחנו יוצאים לחופשה בספרד, וכך מנצלים את חופשת הסתיו שיש בבית הספר. אחר כך נחזור לחווה, נתארגן וניפרד וניסע לברצלונה, שם נהיה חודש, נגלה את העיר הגדולה ונהיה קרובים למיכאל.
לא התכוונו להשאר כאן 6 חודשים, התקופה כאן בחווה היתה תקופה מקסימה, מענינת ומיוחדת לכולנו, למדנו המון על חיים אחרים משלנו, למדנו לעשות הרבה דברים שלא ידענו לעשות קודם, הכרנו הרבה אנשים מיוחדים וטובים, חיינו כמשפחה בחדר אחד, והיה לנו זמן מסוג אחר מאשר זה שיש לנו בארץ.
הדבר שהכי חסר לנו כרגע זה המקום והזמן הפרטיים שלנו, כאן אנחנו חיים את חיינו בתוך חייהם של אנשים אחרים, מתאימים את עצמנו לצרכים שלהם, העבודה והחיים עצמם כל כך מעורבבים כאן, וגם אנחנו נשאבנו לתוך זה.

ההמשך (אחרי חנוכה) עדיין לא ברור לנו ואנחנו מנסים להגיע לתשובות שהכי מתאימות לכל אחד מאיתנו ולכולנו ביחד. האם להמשיך ולחפש עבודה בשוויץ? האם לחזור הביתה? או לנצל את הזמן, את כל זה שארזנו והשכרנו, ונפרדנו ויצאנו, ולהגיע לעוד מקומות לפני שחוזרים הביתה?
ההרגשה והרצון לחזור הביתה מאוד חזקים. ואין ספק שהתקופה כאן חידדה לנו הרבה דברים בקשר לבית שלנו, לקהילה שלנו, לקשרים שלנו עם אנשים, וגם ל-מה אנחנו רוצים לעשות בבית, מה אנחנו רוצים לשנות ואיך אנחנו רוצים לחיות, מה חשוב ועל מה אפשר לוותר.
ואנחנו ממשיכים ללמוד ולהיות מופתעים כל הזמן. הזמן האחרון בהחלט לא פשוט, מבלבל, מאתגר ומענין, אפילו מרגש. לחשוב על החיים שלנו מכל כך הרבה בחינות- עם ההרגשה שהכל אפשרי, ושהבחירה בידינו. (אתגר גדול נוסף בשבילי הוא להתעלם מהמחשבות של "מה יגידו ...." )

יום שבת, 12 בספטמבר 2009

יום שבת, 5 בספטמבר 2009

גרמנית שפה חדשה


התחלתי ללכת לשיעורי גרמנית! מאוד כיף לצאת מכאן פעם בשבוע למפגש שהוא שלי ולא קשור לחווה או לילדים. איתי בקבוצה לומדות גם נשים מטורקיה, איטליה מקדוניה וטיבט, בקבוצה השניה יש עוד אנשים מאלבניה, אתיופיה, קונגו, פולין, ולבנון, אותם אנחנו פוגשים מדי פעם. כיף ללמוד את השפה עם עוד אנשים, קל יותר כשאין דוברי אנגלית ואז אני חייבת להשתמש בגרמנית המועטה שיש לי. כיף גם ללמוד מילים בשפות אחרות, וללמד את האחרים מילים בעברית.

מאיה ורותם לומדים את השפה מהר אבל עדיין קשה להם בביה"ס במיוחד כשלילדים האחרים אין הרבה סבלנות. אנחנו לוקחים את מאיה לשיעורי העשרה בגרמנית בביה"ס אחר, זו דרישה מביה"ס שלה, וזה סוגר לנו 3 אחה"צים בשבוע, ומדי פעם מעצבן את כולנו. נקודה חיובית! בביה"ס הזה מאיה הכירה שתי חברות בהפסקה והיום הלכה לבקר אחת מהן. יותר מאוחר הגיעה אלינו לחווה אישה שחייתה בישראל 15 שנים, ובאה לדבר ולהזמין אותי אליה. השבוע הכרתי עוד משהי מכאן שהיא לבבית מהרגיל וזה ממש נעים וחדש. חברים חדשים זה נפלא!

משפחת הרמנס מגרמניה עוזבת אותנו וזה עצוב לכולם....היום בזמן ארוחת הערב על יד השולחן כל אחד הציג את יכולות שרירי הפנים שלו. מאיה התחילה בניפוח הנחיריים, ודרך קריצות, הרמת גבות ותעלולי אצבעות הגענו לאליס שהדהימה אותנו בכך שהיא יודעת למחוא כף ביד אחת! צחקנו על זה שלוקח 4 שבועות של חיים משותפים בשביל להגיע לרמת החשיפה הזו! אוסיף גם שלא היה איש מהמשפחה בזמן הארוחה הזו, כנראה גם זה תרם לרוח השטות והבלגן...
בערב נפרדנו מהם, מאיה ורותם אמרו שהם יתגעגעו אליהם והביאו ל-3 הבנות בובות משלהם.

אנחנו מתכננים בהתרגשות את השבועות הבאים- מצפים לביקור של עולה, נוסעים לחגוג את ראש השנה עם סבתא של איתמר ובעוד 3 שבועות נוסעים לחופשה בצרפת-ספרד, שם גם נפגוש את מיכאל שמופיע במשך שבוע עם מיומנה בסנט-אנדר.




יום חמישי, 3 בספטמבר 2009

איך מעבירים בית שלא עזבו אותו 300 שנה בשלושה ימים?

עם הרבה עבודה ושיתוף פעולה של הרבה אנשים הכל אפשרי - זאת המסקנה שהגענו אליה בשבת האחרונה. במשך שלושה ימים עבדנו שעות רבות לארוז, לזרוק, לפנות, לארוז, להעמיס, לפרוק ולקרצף ולנקות, ובתוך שעה.... הדיירים החדשים התמקמו ולייזה ואורס עזבו אל הבית החדש שליד החווה.

בשבילי זה היה שינוי רציני, אנחנו נשארנו כאן צמודים לשכנים החדשים, שהתבררו כרעשניים והכי נורא- עם כלב ענק, בסגנון רוטווילר. את הכלב הם שמו בחזית הבית שלנו וכל פעם שיצאנו או נכנסנו הוא נבח והשתולל והם בקושי הצליחו להחזיק אותו...... הבית למעלה עדיין רחוק מלהיות גמור, מה שיש בו בעיקר זה מטבח. מאיה ורותם אומרים שהמטבח הזה הוא "בכלל לא בסגנון שלהם", באמת אין שום קשר בין המטבח המודרני הרחב והחדש למעלה למטבח העתיק שבישלנו בו קודם. באמת כיף לעבוד בו, הוא מואר ומכל חלון נשקף נוף מקסים. יש הרבה מקום לזוז, והכל כל כך נקי.

אחרי סוף השבוע הרועש שעבר עלינו כאן, הדיירים נאלצו להכניס את הכלב/מפלצת הביתה, ולא ראיתי אותו מאז, עכשיו הכניסה לבית וגם היציאה נעימים. משונה שאי אפשר להכנס לדלת השכנה ולהגיע למטבח ולחדר האוכל. פעמיים ביום אנחנו עולים לחווה לאכול, ובכלל רוב הזמן נמצאים שם ועובדים.
הבית החדש מוקף בגינה הפורחת, בשדות (תירס כרגע) וביערות וכיף להיות שם. היום כשישבנו בחדר העבודה למעלה, זה היה נראה כאילו תלינו פוסטר קיטש של נופי שוויץ. בנוסף לשדות וליערות, בשמיים הכחולים טיילו להם שני כדורים פורחים!

יום רביעי, 19 באוגוסט 2009

בחזרה לחווה

חזרנו לחווה אחרי שלושה שבועות בישראל, קצת מוזר לבוא הביתה לחופשה ולחזור לחו"ל.
כמו שתארתי לעצמי מראש, היינו במרוץ של להספיק כמה שיותר והיו גם ימים מאוד עמוסים, קשה ללמוד מנסיונם של חברים שהיו מגיעים לארץ לחופשות... נהננו מאוד מהחברים ומהמשפחה שלנו, מהפירות הנפלאים, מלדבר בעברית, מהים והברכה, לא תאמינו אבל גם מהחום!

video

עזבנו את ישראל ברגשות מעורבים, לא היה קל לעזוב שוב, אבל שמחנו כשנזכרנו לאן אנחנו מגיעים.
עדיין לא ממש בית, אבל הכל כבר מוכר, ואפילו מדי פעם התגעגנו. התגעגעתי גם לזמן המיוחד שיש לנו כאן כמשפחה.

כשנחתנו בשדה התעופה, עדיין הרגשנו מנותקים, רותם אמר שהוא מרגיש עדיין בישראל. הגענו לתחנת הרכבת וחיכינו ללייזה. כשהמכונית שלה התקרבה, קפצנו כולנו משמחה והיא מצדה קפצה מהמכונית, החיבוקים והחיוכים כבר נתנו לנו הרגשה שהגענו הביתה.
בדרך היא סיפרה לנו מי נמצא כרגע בחווה: משפחה מגרמניה עם שלוש בנות צעירות מאוד- בת שנה, בת שנתיים ובת שלוש וחצי!! הם ישארו איתנו 6 שבועות. פטרה, היא בחורה שוויצרית בת 27 והכלב שלה, היא היתה כאן גם בשנה שעברה. פטריק הוא מפולין, בן 20 ומדבר רק פולנית!
הגענו לכאן, וסרי הכלבה לא יכלה להפסיק להסתובב ולקשקש בזנב מרוב שמחה, בעיקר לקראת איתמר. בחוץ דלקו נרות, על השולחן בפנים היו פרחים, תה ועוגיות!

למחרת (!) התחילה שנת הלימודים בביה"ס, מאיה ורותם הצטרפו לכיתות שהכירו לפני שנסענו, ואנחנו חזרנו לעבודה, כאילו לא נעדרנו מכאן בכלל.
הימים הראשונים בביה"ס לא פשוטים בעיקר בגלל החוסר בשפה. לפחות בית הספר הוא קטן מאוד, מעט ילדים ויחסית הרבה מבוגרים ורובם נחמדים ומשתדלים לעזור. אני מקווה שבקרוב הם ישלטו בגרמנית, כך שהם יבינו יותר ויוכלו גם לדבר בחופשיות. כרגע זה נראה מאוד מתסכל, כשכל כך קשה לתקשר.
כשלילדים קשה - כמובן, גם לי קשה, באותו רגע אני מוותרת על האתגר שבדרך ורוצה לחזור מייד הביתה, לסביבה הטבעית והנוחה שלנו.
לפעמים קשה לזכור שהתמונה השלמה רחבה ומורכבת. אתמול עשינו "חגיגת תפוחי אדמה" עלינו לשדה לאסוף אותם, אורס עבר עם הטרקטור ואנחנו הסתערנו על האוצרות והתפעלנו מיופים, ואז הוא שוב עבר עם הטרקטור, ושוב הסתערנו...ככה ארבע פעמים. היה חם מאוד, מאיה ורותם החליטו להיות יחפים ואחר כך, נענו להזמנה של לייזה להכנס יחד לאגם הקטן הפרטי, הצמוד לבית. מסביב המון פרחים, שדות תירס גבוהים ונוף מקסים מכל הכיוונים. כל כך היה להם כיף, והיום הם החליטו להכנס בעצמם, על אף שלא היה כל כך חם, והמים באמת קפואים.

יום אחרי שהגענו, ארזנו את כל חפצינו (לא האמנו כמה דברים אנחנו צוברים בזמן לא ארוך) וירדנו מעליית הגג שלנו אל דירת שני חדרים מאחורי הבית. כאן נשאר, כנראה, עד שיהיה לנו מקום בבית החדש, ההולך ונבנה... בעוד 10 ימים לייזה ואורס צריכים לעזוב את הבית ולמסור אותו לשוכרים.
בינתיים אנחנו נהנים מדלת לחדר שלנו, שרותים ומקלחת צמודים ופרטיים, וארונות בגדים (אפשר לאחסן קצת את המזוודות... )כולנו בחדר אחד, צפוף, אבל כולם נראים מרוצים, לפחות עד עכשיו...

נ.ב. על אחד הארונות שלנו כתובה השנה שבה הוא נבנה - 1760...

יום חמישי, 23 ביולי 2009

יום הולדת למאיה!!!!! 23.7.09


מאיה בת 9!!!

ממש לפני שנסענו הספקנו לחגוג למאיה יום הולדת! מאיה רצתה שלא נגלה לה את היום בו יהיה לה יום הולדת ואנחנו הצלחנו במשימה הקשה, התארגנו ממש טוב ובבוקר יום חמישי, אחרי שכמעט ולא ישנו בלילה (קישטנו את החדר, עטפנו מתנות, השקענו בברכות ) הערנו את מאיה והיא מאוד שמחה
והתרגשה.
היה יום שמש חם ונעים, לקחנו לנו חצי יום חופש ולקראת הצהרים נסענו ברכבת לבריכה המחוממת (גם ביום מאוד חם אנחנו עדיין לא הסתגלנו למים הקפואים שבאגמים מסביב). בזמן ששחינו, התחילה סופת ברקים ורעמים וירד גשם מבול, היינו רק עם גופיות קצרות, לא מוכנים לתהפוכות מזג האויר האלה. חגגנו את הפעם הראשונה שיורד גשם ביום ההולדת של מאיה.

למחרת הזמנו כמה חברים וחברות לחגיגה קטנה אצלנו, זה קצת הזכיר לנו את מסיבת היום הולדת של בילבי, קטנה ואיכותית. בערב נפרדנו מכולם ומיהרנו לסיים ולארוז, מוקדם בבוקר נסענו לישראל ,לחופשה...





יום שלישי, 14 ביולי 2009

היום בזמן ארוחת ערב אמרתי ללייזה -"כמה ילדים יש לך!!" היא אמרה - "נכון... המון! מזל שלא היתי צריכה ללדת את כולם... " מסביב לשולחן ישבו, חוץ מאיתנו עוד 5 בני נוער בגילאי 12-18 ודיויד, שהוא בן ביולוגי... לכל אחד מהם סיפור מיוחד משלו, ואת חלקם היא מכירה מאז שהם תינוקות או ילדים צעירים. היחס המיוחד שלה לכל אחד מהם, בדיוק איפה שהוא צריך תשומת לב וגם הכבוד וההערכה שיש לה לכל אחד מהם יוצרים יחסים מאוד קרובים בינהם אליה, כולם משתתפים בעבודות הבית והחווה, ובזמן הארוחות יש הרבה אקשן וצחוקים. ואנחנו, גם כאן, מרוויחים משלל האנשים והגילאים.
גם עם מאיה ורותם נוצר לה קשר מאוד קרוב ומיוחד, היום רותם שאל למה שהיא לא תבוא איתנו לביקור בארץ?
וזו ההזדמנות לספר שבעוד שבועיים אנחנו באים הביתה לבקר! נגיע ב-25.7 ונשאר עד ל-16.8. אנחנו מתרגשים ומחכים להיות בבית, לפגוש את כולם, לאכול הרבה הרבה פירות, לחגוג למאיה יום הולדת, לישון אצל סבתא ורה!!! (תמיד רציתי לגור רחוק כדי שאוכל לחזור ולישון שוב בבית!) ללכת לים ולבריכה, ללכת לקולנוע, לנוח...
נחזור לכאן יום לפני תחילת הלימודים בבי"ס ובדיוק בזמן שלפני מעבר לבית החדש שהולך ונבנה.

משפחת שומן באה לביקור!!

קודם כל תמונות:
http://picasaweb.google.com/galia.brand/July09#5357652651486366626

היה כל כך כיף, להראות הכל, להכיר להם את נויברון ומשפחת הנס, ולהפך... ופשוט להיות ביחד כמה ימים. אפשר לומר שכמעט את כל המשפחה שלנו כבר מכירים כאן.(---- (-: מחכים לביקור של משפחת שמיר!!)




יום חמישי, 2 ביולי 2009

מהיום למחר....כמעט...מאיה ורותם התחילו ללכת לביה"ס כאן בכפר! הכל התחיל מזה שרצינו לקבוע פגישה בביה"ס, בשביל להתרשם לגבי שנה הבאה. באנו ליום שלם, ארבעתינו היינו יחד בכיתה הנמוכה - גילאי 4-8
ואחר כך היינו בכיתה השנייה - גילאי 8-11 (בסה"כ 9 ילדים בכיתה), היה מאוד נעים, ומאיה מייד הודיעה שהיא רוצה ללכת למחרת, רותם הצטרף לדעתה, וככה מצאנו את עצמנו מבלים איתם 3.5 שעות בכיתה, במשך שלושה ימים.
מאז, הם הולכים לבדם בבוקר לביה"ס ובינתיים מאוד נהנים, מהחברה ומהשפה ומכל הדברים החדשים שבי"הס מציע להם. בעקבות ההצטרפות שלהם, נוצרו גם קשרים עם הילדים שגרים כאן בכפר ואחרי הצהרים הם לפעמים מבלים ביחד. זה היה נחמד לפני כמה ימים, הגיעו שני ילדים מהכיתה של מאיה ושאלו אם רותם בבית ורוצה לבוא לשחק איתם כדורגל, לתדהמתי הוא פשוט רץ החוצה לשחק איתם (אפילו שמאיה לא הצטרפה, אפילו שהוא לא בקיא בכדורגל בכלל ואפילו שהוא לא מבין ולא מדבר עדיין את רב מה שנאמר!!).
כמובן שגם אנחנו נהנים מהשינוי הגדול, גם שמחים שטוב להם ושיש להם חברים בני גילם, וגם נהנים מכמה שעות של עבודה נטו בחווה. ביום שישי כבר מתחיל החופש הגדול, ונראה שהם ישמחו לחזור לביה"ס כעבור 5 שבועות.

יום ראשון, 21 ביוני 2009

המלצה לסרט

http://www.youtube.com/watch?v=jqxENMKaeCU&feature=player_embedded

"סרט מדהים הממפה את השלכת המין האנושי על כדור הארץ עם צילומי נופים מרהיבים, סרט מרגש ועצוב שקורא לכולנו לצאת מהפסימיות למרות ההרס והחורבן ולבחור בפיתרונות ואמונה ביכולת המין האנושי לתקן דרכיו. מצאו את הזמן לצפות בו. בחרו לדעת את המציאות."

יום שישי, 19 ביוני 2009

יום חמישי, 11 ביוני 2009

אפשר לסמוך עלינו!


הביקורים הנפלאים של הזמן האחרון כללו ביקורים קצרים של מלי - בילינו יחד שעתיים כיפיות בשדה התעופה! תמי - כמה שעות איכותיות ביום שמש בציריך כולל פיקניק מעולה! היו גם ביקורים יותר ארוכים - אורנה, שבאה ל-5 ימים!! ובילתה איתנו כאן, היה נהדר להראות לה כל פינה ולשתף אותה בחוויות היומיומיות המיוחדות שכאן, כולל לישון יחד על המזרון המשפחתי!! יחד עם אורנה נסענו לפגוש את סבתא ורה בציריך ונשארנו שם ארבעה ימים, אוי...כמה חיכינו למפגש הזה ולזמן ביחד! ובאמת היה נפלא!! ביום האחרון של סבתא/אמא ורה היא באה איתנו לחווה, כדי שנוכל להראות לה את נפלאותיה וגם כדי שהיא תוכל לישון טוב בלילה... בקשר למטרה השניה, אני לא בטוחה שהשגנו אותה...
כל הביקורים היו כמו קפיצה קטנה הביתה, וגם מילוי מצברים, עד לפעם הבאה שנפגש.
השבוע, מיכאל הגיע לבקר בפעם השלישית, אחרי שבועיים של הופעות ברוטרדם, ובדרך חזרה לארץ, כרגיל, הזמן איתו מלא בצחוקים, מוסיקה, סלטות, ושיחות ארוכות לתוך הלילה, והוא כבר בן בית כאן!
video
והרי המשך סיפור הפרות והחיסונים: יומיים אחרי הנסיעה הראשונה לאלפ, אורס ואיתמר התחילו להעמיס את שאר הפרות ב-4 בבוקר ויצאו שוב לדרך, בתקווה שלא יעצרו אותם, התכנית של אורס היתה שאם מכריחים אותו להחזיר את הפרות לכאן, הוא נוסע לפרלמנט בברן ומשחרר אותן שם בלב העיר מסביב למזרקה. באותו בוקר בפגישה עם הוטרינר, אחרי דיון ארוך, הוחלט שהוא יוכל להשאיר את הפרות לא מחוסנות באלפ ורק יצטרך לספק דגימות של בדיקות דם. כולנו שמחנו שהמבצע עבר בשלום ובנצחון, 12 חוואים מאיזור ציריך נשארו בעמדתם לא לחסן את הפרות, למרות הלחץ הכבד שמופעל עליהם, על אורס כתבו בעמוד הראשון בעיתון, והוא זכה להערכה בפרלמנט (כתבתי כבר שהוא חבר מטעם המפלגה הירוקה בפרלמנט של ציריך?) והכי חשוב הפרות לא חוסנו.
זה מרשים ומעורר השראה לראות אדם שנאבק על העקרונות שלו עד הסוף, ומנהיג אנשים אחרים לעשות כמותו.

השבוע הגיע הזמן לקחת את בדיקות הדם, לייזה ואורס נסעו לאלפ ליומיים. ואנחנו? נשארנו אחראים על החווה, על החיות וגם... כיוון שהיה יום רביעי, על הכנת הבצק ללחם שנאפה למחרת לקראת השוק. רשמתי היטב את כל ההוראות- כמויות מלח, שמרים ומים וגם את כל סוגי הקמח בגרמנית...(רשמתי בעברית, לא צריך להגזים...) ולמרות חלום שהגיע אלי בלילה בסגנון שוליית הקוסם (רק עם בצק ולא אם מים) הכנתי ארבעה סוגי בצק בכמויות המדויקות, לא שכחתי שום מרכיב!! היתי ממש גאה ומרוצה, בפעם הראשונה הכנתי בצק בכמות ל-60 ככרות לחם לבדי, טוב...חוץ מהבצק הענק והקטע שבו אני אמורה להרים ולהפוך 50 ק"ג, אז קראתי למיכי לעזרה.

ב- 3 לפנות בוקר הם חזרו הביתה ולמחרת עיצבנו את ככרות הלחם לפי סוגי הלחם השונים ואפינו את הלחם, והרי התוצאות (...וחלק מהתהליך)


יום שלישי, 2 ביוני 2009




!הי לכולם
אני רוצה לספר לכם חוויה מדהימה, לפני כמה ימים היתי באלפ אחד מהאלפים, ואני רוצה לספר לכם מה היה

קודם כל , נסענו מהכפר שלנו שלוש שעות עד לאלפ, אני ישנתי כמה דקות ושיחקתי עם אבא שלי
איש תלוי וארץ עיר, שמעתי קצת באם,פי ואז השתעממתי והתחלתי לנחור...
הגענו! התחלנו להוביל את הפרות לראש ההר , היה קר והתחיל מבול נוראי, גם ברד ואפילו בכפר שלנו היה ברד נורא גדול
אחר כך, היה איזשהוא דיון עם בעל החווה, השוטרים והוטרינרים
.הוטרינרים הזמינו את המשטרה כדי להפחיד אותו, כי הם רוצים שהוא יחסן את הפרות שלו והוא לא מסכים
השוטרים היו מאוד נחמדים ואפילו לקחו אותנו טרמפ
...אז זה בעצם לא כל כך אכפת להם

,אחר כך נסענו לבקתה היו שם שתי נשים ממש נחמדות שאירחו אותנו בביקתה
בעלי החווה הביאו שתי תרנגולות (כדי שיהיו ביצים)  ולארוחת הצהרים אכלנו פסטה עם מרק

אני מקווה שממש כיף לכם
!חג  שבועות שמח
באהבה הכי גדולה 
ממאיה 

יום שבת, 23 במאי 2009

סבא שלי גדל בחווה...

היום, שוב חשבתי על סבא שלי ועל החיים שלו בכפר קטן בהונגריה, עד שעזב את הבית. את מעט הסיפורים ששמעתי על הילדות שלו קל לי לדמיין מפה : כפר קטן, חווה, איכרים, אירופה, ריח של רפת ושדה מכוסח, כל החיות, דובדבנים, תפוחי אדמה...
- נזכרתי שהקפה שסבא שלי היה שותה היה על בסיס חלב, כלומר כוס חלב חם עם קפה בפנים. כשאני חיה כאן עם אנשים ששותים חלב חם בכל ארוחה, אני יכולה לנחש איפה הוא רכש את המנהג הזה.
- כשסבא שלי הגיע לארץ והציעו לו לטעום זיתים בפעם הראשונה הוא הזדעזע מהטעם הנורא כי הוא היה בטוח שאלה דובדבנים. אורס, בעל הבית, כאן, אומר שזיתים הם לא משהו שאמורים לאכול...ולפני כמה ימים לייזה אמרה לי שעדיף שנכסה את הזיתים שבמקרר כדי שהוא לא יתעלף כשיפתח את הדלת.
- עוד סיפור מפורסם על סבא שלי הוא ששלחו אותו ואת אחיו הצעיר להסתפר בכפר הסמוך, בדרכם לספר הם קנו ממתקים בכסף שהיה מיועד לספר, ובכל זאת הגיעו למספרה. כשגמרו להסתפר, סבא שלי התוודה שאין לו כסף והציע לספר שישאיר את אחיו אצלו וילך להביא כסף מהבית...ובאמת הוא השאיר את אחיו שם. ולא חזר...
בקלות זה יכול היה לקרות כאן...עם הנוף והטיפוסים והכל.


פתאום מתחשק לי לדעת איך קראו לכפר הקטן שלו, ואולי אפילו ליסוע ולחפש אותו.

יום שני, 18 במאי 2009

20.5.09




נדמה שנכנסנו לשגרת חיים ועבודה כאן בחווה, ובכל זאת אנחנו מגלים כמה דברים חדשים אנחנו לומדים. דברים קטנים וגדולים, עובדות, דברים מעשיים וגם רעיונות חדשים.
למשל:
- לזרעים של הגזר יש ריח מעולה כשמועכים אותם בין האצבעות
- כלבים יכולים להיות בני ברית לחתולים, תרנגולות, ואפילו ארנבים!
- פרות ועגלים צריכים עזרה בהנקה
- 10 מאכלים שאפשר להכין מתפוחי אדמה
- לכרות עצים בגרזן
- לקרוא לפרות ולאסוף אותן בחזרה לרפת
- לנגן שיר על הגיטרה
- לשדוד לאור יום ביצים מהתרנגולות
- להכין וללוש 50 קילו בצק!
- לרכב על אופניים בלי גלגלי עזר! להתמקצע בקורקינט!

זו רק דוגמא, ויש עוד המון. הרעיונות החדשים מענינים ועדיין מתגלגלים בראש ובינינו.
אתמול היה יום ראשון ובפעם השניה נסענו לטייל עם טומי ומלוינה. טומי הוא בן דוד שני שפגשתי רק פעם אחת לפני שהגענו לכאן. המפגש הראשון וגם השני איתו ועם משפחתו היה מאוד נעים ופתוח, דיברנו וצחקנו הרבה. כולנו נהננו מאוד.
אולי מכיון שאין לי בכלל דודים ובני דודים אני מאוד שמחה על הקשר איתו ועם המשפחה שלו. (דוקא בני דודים שניים יש לי הרבה ואת רובם אני לא מכירה...)
מה שעוד היה מרגש בשבילי זה שכאשר דיברנו עם אבא שלו (הוא חי בסלובקיה) בסקייפ עם מצלמה, הוא נדהם לראות עד כמה אני דומה לאמא שלו (בפעם האחרונה שהוא ראה אותה בזמן מלחמת העולם ה-2 היא הייתה בערך בגילי). ואני, כל כך רואה את תווי הפנים של המשפחה שלי בטומי.

נפגשנו ליד לוצרן והפלגנו באגם, ומשם טיפסנו בעזרת רכת תלולה לפסגת הר, שם טיילנו ברגל בתוך יער מקסים אל נוף מדהים. הכל חד וברור, והכל יפה- הצמחים, גווני הירוק והפרחים, האבנים (אליהן במיוחד רותם שם לב).


אתמול ספרנו 9 ימי ראשון שאנחנו כבר כאן, ובאמת אנחנו מנצלים אותם לצאת לטייל ולהיות ביחד. בימי השבוע אנחנו בדרך כלל לא יוצאים מהכפר כי אנחנו עובדים. אורס ביקש מאיתמר לעבוד יותר שעות תמורת תשלום, כרגע אין כאן אנשים נוספים שעוזרים ויש הרבה מאוד עבודה.
העבודה בשדה התחילה ואנחנו נהנים מאוד מהעבודה עם האדמה. כבר שתלנו וזרענו אפונה, גזר, כרוב, תפוחי אדמה, שומר, סלרי, בצל, וכרישה, חסה, סלק ושום ותירס ותותים (בטח שכחתי משהו...) וכל זה ומה שעוד נזרע אמור להספיק לתצרוכת של הבית כמעט לשנה שלמה!
ביוני אמורים להגיע עוד אנשים לעבוד כאן, עוד בני נוער מהאזור הקרוב וגם מתנדבים מקנדה ומקליפורניה...זה בטח יהיה מענין וכיף.

רוב החיות כבר לא נמצאות כאן, למשפחת הנס יש שטח באלפים, יש שם בקתה קטנה מרוחקת כשעתיים ממקום יישוב. מהאביב ועד הסתיו החיות יוצאות לנפוש שם במרעה. ביום ראשון האחרון כל העיזים הוסעו לשם, והפרות כרגע מפוזרות בשדות מרעה שונים בסביבה, ובעוד כשבועיים יעלו לאלפ גם הן. גם חלק מהחזירים וכמובן כמה תרנגולות (כדי שיהיו ביצים למי שגר בבקתה). בבקתה גרות שתי נשים כרגע שתפקידן לפקח על החיות.

היום, רותם ואני נסענו עם לייזה להזיז גדרות בשטחי המרעה, היה יפה לראות איך הן "מגלחות" את העשב הגבוה, כמו מכסחת דשא. אחרי שהרחבנו להן את השטח, לייזה קראה לפרות ורותם הצטרף אליה, ואז לאט לאט הן הגיעו! והנה התמונות --------


תמונות מהזמן שלנו עם מיכי וטיול למפלי הריין!!

יום שבת, 16 במאי 2009

רוכבי אופנים מקצוענים!




זריעת תפוחי אדמה לפיתוח חוש הקצב

כמה עדכונים קודם:
1) יש ביד שריר קטן לאורך האמה שמשתמשים בו רק כשעובדים עם קלשון. לא הרגשתי בו אף פעם, ועכשיו הוא כואב מאד.
2) Antony and the johnsons. סאונד מדהים לדעתי. מומלץ.

ועכשיו לתפוחי אדמה:
שלשום זרענו תפו"א במהירות לפני שירד גשם וירטיב את השדה. יושבים שניים על מחרשה,
לפני ארגז תפו"א לא גדולים מדי. גלגל ברזל נגרר בצד החרשה, ומשמיע צלצול כמו של אופניים כל רבע סיבוב בעזרת ארבעה פינים שמחוברים עליו.
בכל צלצול צריך להפיל תפו"א לתוך צינור ברזל שיורד לתוך המחרשה, נופל לתוך התלם ומתכסה ע"י שני גלגלים באחוריהמחרשה.
תרגיל מעולה לשמירה על קצב, ומהירות ידיים (צריך להספיק לשים שני תפוחי אדמה בשניה בערך).

אורס (Urs) הסביר לי שברוסיה כשחסר היה אוכל, היו חותכים את הת"א לחתיכות קטנות, כדי שיהיו יותר ת"א. חשבתי לעצמי אם לספר לו ששמעתי, שכשחסר היה אוכל היו גם כאלה שאכלו קליפות ת"א...

יום רביעי, 13 במאי 2009

אוסף מחשבות על מטווחים, מחתרת הUVF וחוק דרומי

נשמע בלגן לא?
ובכן זה מתחיל להתחבר 2 ק"מ מפה, ליד האגם הקרוב יש עדיין בטונדות משולשות שהיו אמורות לעצור תנועה של טנקים גרמנים בזמן המלחמה.
בשוויץ פזורים עשרות מטווחים לשימוש האוכלוסיה, וכנראה הממשלה אפילו תמכה כספית במי שהקים מטווח על אדמתו. בדימיוני אני חושב שמלבד ספורט זה בשביל לשמור על כושר הקליעה של השוויצרים. אני חושב שיש פה אתוס שהשוויצרים היו עוצרים את הגרמנים אם היו מעזים לפלוש- ע"י התבצרות הרואית באלפים או משהו כזה. השוויצרים חושבים שהגרמנים גם הבינו את זה, ולכן לא פלשו... (ואולי זה בגלל שכל הכסף שלהם זרם דרך שוויץ?!).
אני חושב שזה גם קשור לגישה של הגנה עצמית בלי לסמוך על המדינה- כל אחד ונשקו (עד לא מכבר הנשק האישי של המילואימניק השוויצרי היה איתו בבית).
מחתרת ה UVF הפרוטסטנטית קמה, כשמעמד הפועלים הפרוטסטנט
י הרגיש שבריטניה לא מגינה עליהם מהתקפות הקתולים. הם החליטו להגן על עצמם (ראו תמונה). אולי זה היה נוח לממשלת אנגליה שיש מחתרת שעושה חלק מהעבודה.
מכאן הדרך לחוק דרומי קצרה,אירלנד יכולה להיות מראה לעתיד שיכול להתפתח מחוק דרומי (אגב, מה מצבו? הוא בתוקף?). כמו בכתובת על הקיר (שבתמונה): "אנחנו נקבע מי האשם. אנחנו נחליט על העונש"

אז כמו שאמרתי, זה מין רצף של מחשבות שהתחבר בראשי בערבון מוגבל מאד.


יום רביעי, 29 באפריל 2009

http://picasaweb.google.com/galia.brand/Picasa2009#
http://picasaweb.google.com/galia.brand/Picasa200902#
הנה עוד קצת תמונות בשני קבצים...עד שאכתוב שוב בקרוב

יום שבת, 25 באפריל 2009

שבוע מאד מיוחד בצפון אירלנד

תאמינו או לא, הצלחתי להתפנות לכתוב סוף כל סוף.
לפני שבועיים הייתי בשבוע מאד מיוחד בצפונה של אירלנד, יחד עם הקבוצה בה אני פעיל ב"לוחמים לשלום". הוזמנו ע"י מרכז שלום בדונגל הנמצאת בצפונה של אירלנד, לעבוד יחד שבוע שלם כקבוצה. הצורך עלה כי בארץ לא הצלחנו להפגש יותר משלוש שעות לרוב, וגם זה איפוא שהוא בין שטח A ל B.

זה היה שבוע מאד עמוס, גם בזמן וגם בתוכן. ארבעה בקרים יוחדו לעבודה עם כלי תאטרוני, בו העלנו סצנות שקשורות בסיכסוך ובכיבוש. הופתעתי לגלות את האפקטיביות של הכלי הזה, שמאפשר להעלות נושאים קשים מצד אחד ומאפשר לסובבים להקשיב לנאמר - מה שלא קורה הרבה במעגלי שיחה וכו' שם הפיוזים (נתיכים) נשרפים מהר. דבר נחמד אחר היה שישראלים ופלסטינים שיחקו את תפקיד האחר ללא כל הכנה ובצורה מושלמת. לרוב הגענו עד אחר הצהריים להרגשת משבר טוטאלי, ו"שרדנו" עד הערב דרך פגישה חד-לאומית ופגישה דו-לאומית אח"כ. למרות כל זאת היחסים אחד עם השני תמיד היו טובים, והיתה הרגשה של שייכות לקבוצה אחת ולא שני חצאי קבוצות.
בערב השני כבר דברנו והקשבנו ברצינות על זכות השיבה אחד עם השני, כך שנראה לי שהיינו די עניניים.
הצד השני של השבוע הזה, שהיה בשבילי לא פחות פשוט, היה  המפגש עם לוחמים לשעבר (או טרוריסטים, תלוי מי מגדיר ואיך) מהמחתרות הקתוליות והפרוטסטנטיות בצפון אירלנד.
אני עדיין מנסה להבין למה זה כל כך השפיע עלי. אולי בגלל קוי דימיון לסיכסוך שלנו אבל עם הבדלי תרבות קטנים יותר לכאורה, ואולי כי נדהמתי להבין שהם בעצם צעד אחד לפנינו בסך הכל ולא יותר. יש להם הסכם פוליטי וזהו. הם עדיין מנסים לעשות שלום (מעניין להסתכל על הסכם אוסלו מזוית כזו).
מהסתכלות עליהם ,קבוצה קטנה יחסית של אסירים לשעבר משני הצדדים, שמנסה ליצור שלום בין הקהילות, אפשר לראות כמה הרבה עבודה עוד יש. הפעילות השמאלנית ההזויה נראית עכשיו עוד יותר הגיונית.
הקטע המעצבן הוא שוב לגלות שגם בתחום הזה של הסכסוך, ישראל כנראה לא כל כך יחודית ואולי לא כל הידע אצלנו. באסה.
הכנתי מעין סרטון מהתמונות של השבוע עם מוזיקה ומילים שהתאימו במקרה. תראו תמונות מחברי הקבוצה, תמונות מסצנות שהועלו, ותמונות מסיור עם שני יוצאי אי.אר.אי בעיר דרי, שעשינו באזורים פרוטסטנטים וקתולים (אפשר לזהות גם לפי ההזדהות הפרוטסטנטית עם ישראל, וההפוכה של הקתולים).

יש לי עוד המון דברים נוספים לספר, אולי בפעם אחרת (לפי דרישת הקוראים או נטישתם, לא החלטתי)

video

ועכשיו לקטע המאתגר למקרה שתקראו את זה היום...

http://www.combatantsforpeace.org/docs/MemorialDay2009.pdf

זו הזמנה לטקס יום זכרון רביעי שהתנועה עורכת בת"א
אני בטוח שלא פשוט ללכת ולהיות בטקס שכזה, אבל מצד שני
זה לא אמור להיות יום פשוט.

בכל מקרה אתם מוזמנים לאתר למצוא את הפעילות הבאה להצטרף אליה
או דרכי כמובן.



יום שבת, 11 באפריל 2009




מיכאל הגיע לבקר אותנו, התרגשות גדולה לכולנו - לא נפגשנו מאז ספטמבר, ואנחנו שמחים על כל רגע שיש לנו יחד. חגיגת ליל הסדר היתה ממש מצוינת, כל הבוקר והצהרים הכנו את המאכלים המיוחדים, כולל כל מה שצריך לצלחת פסח וכל מה שקיבלנו בחבילה מסבתא.
לייזה מאוד התענינה בכל הבישולים והשתדלה מאוד שיהיה לנו כל מה שאנחנו צריכים כדי שיהיה לנו נעים, לאורך כל היום שאלה, קטפה פרחים לשולחן, נתנה לנו נרות מיוחדים והביאה לנו מיץ ענבים ששכחנו לקנות, וגם טעמה מהבישולים. ב-5 כבר ישבנו לשולחן חגיגי, סיפרנו על יציאת מצרים והקראנו חלקים מההגדה, שרנו שירים ובשעה 7 הצטרפו אלינו לארוחה שאר בני הבית. מאיה ורותם החביאו לנו את האפיקומן (זה הבית הכי טוב להחבאת אפיקומן) לא היה סיכוי שנמצא אותו... נאלצנו להיכנע...

לפני כמה ימים הגיע לכאן נער נוסף שישאר למשך שבוע ואחריו בכל שבוע יתארח פה נער או נערה אחרים, עד לחופשת הקיץ, הם באים לחוות את חיי החווה, במסגרת הלימודים שלהם. לכבוד חופשת הפסחא הגיעה לכאן גם ג'רלדין, היא בת 12 ולפני כמה שנים התחילה מסורת ומגיעה לכאן בכל הזדמנות שיש לה. (אח שלה היה אחד הנערים שבא לשבוע והיא, בביקור, החליטה שגם היא רוצה!) אני מאוד נהנית ממגוון האנשים בגילאים שונים שנמצאים בבית- אוכלים יחד ועובדים יחד, לפעמים גם משחקים יחד. בחדר שבו אוכלים יש כל מיני משחקים - בכל פעם מתגלה עוד "אוצר", אתמול הילדים מצאו כדור נוצה, ושלפו את הפריזבי מהמזוודה.


לפני יומיים חגגו כאן את איסטר, אני והילדים הצטרפנו לפיקניק גדול בהשתתפות בני המשפחה המורחבת וחברים, החלק הנחמד היה משחק מחבואים ואחריו, מלחמת בוץ/מים שמאיה התחילה כשזרקה ירוקת כזאת על נטלי(אחת הבנות) ומשם כולם הלכו לטבול באגמון הקטן שליד הבית. (חוץ מאיתנו כמובן,,, אגם של מי גשם/שלג זה עדיין לא בשבילנו) למחרת, טטיאנה החביאה לילדים סלסלות עם ביצי שוקולד בחוץ, והם מאוד נהנו למצוא אותן כמובן.

בגלל שאיתמר לא נמצא, היה לי קשה יותר בקטעים שבהם כולם מדברים גרמנית וצוחקים ואני לא מבינה...ואז בא לי ללכת הביתה...זה בהחלט מלמד אותי איך זה מרגיש להיות במיעוט! דבר שאני לא רגילה להרגיש כשאני בבית.

היום כשעלינו לחווה, ראינו שהצטרף עוד עגל לחבורה, בימים האחרונים היו הרבה המלטות. ישבנו, הסתכלנו עליו והוקסמנו. היינו בטוחים שפרה נוספת עומדת להמליט, אז חיכינו וחיכינו וניסינו לראות אילו סימנים יש שמראים על ההמלטה הקרובה...פיתולים, תזוזות ליד פי הטבעת, התכווצויות בבטן - בסוף יצא לה קקי, ונורא צחקנו. אחרי ארוחת הערב רצנו שוב למעלה לבדוק מה המצב, אבל עדיין לא היו שום סימנים לעגל - נמשיך לעקוב...

לייזה חולה ובקשה שנכין את הבצק היום. יום רביעי זה יום הבצק, מחר אופים את הלחם וביום שישי היא מוכרת אותו בשוק. לייזה ליוותה אותנו, אבל עשינו את רובו בעצמנו, מאיה מאוד נהנתה ללוש וללוש וללוש, וביקשה שגם לנו בבית תהיה אמבטיית עץ מיוחדת ללישה, ואולי גם אנחנו נמכור לחם? ללוש כמויות כאלה, ולהרים את הכובד הזה... אחר כך מאיה לשה לי את הגב, היא עושה את זה מעולה!

ביום שבת לאיתמר יש יום הולדת ואנחנו מתכננים לסוע לשדה התעופה להפתיע אותו!

יום שבת, 4 באפריל 2009



חג אביב שמח! אחרי הכל, האביב מגיע גם לפה! זה מצחיק שהסימן לבואו זה הגשם, הגשם הראשון הגיע = האביב התחיל, הגשם המיס את השלג, היום היה יום שמש! פרחים לבנים וצהובים מקשטים את הדשא, ואפילו ראינו שני פרפרים.

חזרתי מ-6 ימים בניו-יורק, לכאן. היתי בכנס עם אנשים שעושים עבודת משפחות ביעוץ, והרגשתי כאילו קפצתי הביתה, לסביבה מוכרת, לפני כן ביקרתי אצל קרן ויואב ושלושת הבנות המקסימות והיה נפלא להיות איתם כשאני פנויה. ניו-יורק, או אמריקה, מוזרה ומענינת עם הגודל שלה ושל כל מה שיש בה, נפעמתי מהגודל של כל דבר - משטחי האדמה העצומים והבתים שעליהם, כמות האנשים ברחוב ועד גודל האריזות של הקורנפלקס והעוגיה הענקית שמוכרים בתחנת הדלק...

החיים כאן המשיכו כמעט כרגיל ובסוף השבוע איתמר מאיה ורותם נסעו לבקר את סבתא של איתמר - מרחק שעתיים ברכבת. לחזור לכאן היה מוזר, כמו לחזור להרפתקאה שעזבתי באמצע, ובכל זאת לחזור למאיה ורותם ואיתמר - זה לחזור הביתה. גם לשאר האנשים, לעבודה ולבית הזה היה נעים לחזור - והכל נראה יותר רגוע ומוכר עכשיו.

ביום בו חזרתי, 5 דקות אחרי שנכנסתי הביתה, רותם נפל על הפנים והיינו צריכים ליסוע למרפאה, שם הרופא תפר לו את הפצע. מאוד מאוד כאב לו, והתקשורת עם הרופא לא היתה, וזה מאוד הקשה עליו שהוא לא היה יכול להבין את הרופא, והרופא לא הבין אותו. כולנו מאוד נבהלנו... עכשיו, שלושה ימים אחרי, הנפיחות ירדה והוא שוב יכול לאכול ולחייך.

כשלא היתי בחווה, החיים המשיכו וזה אומר שעגל אחד נולד ועז אחת מתה. העגל נולד בלילה, אז הילדים ראו אותו רק בבוקר, ואת העז למרות שהם רצו לראות, לא נתנו להם. איתמר, לעומתם, היה צריך לעזור בסידורי הקבורה שלה... עכשיו יש חזירה שלא מרגישה טוב, אז מפנקים אותה בחלב ובתפוחים... ובליטופים. בשבוע הבא, איתמר נוסע לאירלנד ל10 ימים, ואני אהיה כאן עם הילדים וחלק מהזמן עם מיכאל שמגיע אלינו מספרד.

שבוע הבא - ליל הסדר ואנחנו נחגוג אותו כאן עם מיכאל, נצטרך להיות אחראיים בפעם הראשונה על - מה אוכלים? מה צריך לקנות לקראת? מתי מתחילים ובקיצור אנחנו צריכים לחשוב איך היינו רוצים שזה יהיה, ולבצע! בינתים פתחנו את חבילת המצות שסבתא שלחה לנו, והכנו לארוחת הערב אתמול, מציה!!

מי שרוצה לראות עוד תמונות מוזמן: http://picasaweb.google.com/galia.brand/2009#

יום שני, 23 במרץ 2009

Pigs in space

אז שלום לכולכם,

אני תורם את תרומתי ליומננו- סוף כל סוף.
אני מתחיל עם סרטון קצר של חבורת החזירים אוכלים בחזירות
ואיך חזיר אחד נשאר בחוץ ומנסה להגיע לאוכל.
נראה לי שגם חבריי הצעירים יהנו (החבר'ה של מאיה ורותם- למי שלא הבין. אז תראו להם).

בי בי

איתמר



video

יום שבת, 21 במרץ 2009




היום שבת. זה קצת מוזר שאין הבדל בין יום ליום, בכל יום אני צריכה לעצור רגע בשביל להזכר איזה יום היום. ואני מבינה איך הילדים , גם בבית לא תמיד זוכרים איזה יום זה.
אני מניחה שגם כאן לאט לאט יהיו סימנים להבדל בין הימים. אז היום הילדים ישנים עד מאוחר! וכשיקומו נרד למטה לארוחת הלחם-חמאה-ריבה-שוקו, הם נדהמים מכמויות השוקו שכולם כאן שותים. את החלב אוספים מחווה שנמצאת לא רחוק מכאן, מכניסים מטבעות למכונה וממלאים חלב
לא מפוסטר בכדים. ושותים אותו. בכל ארוחה... אנחנו הכנסנו לארוחות גם תה...

אנחנו ממשיכים לגלות כל מיני מרתפים וסליקים של אוכל מסוגים שונים, חדר של תפוחים ואגסים, חדר של המון תפוחי אדמה, חדר לגזרים ובו גם מדפים ארוכים של בקבוקי מיץ, לפתנים וריבות, כמובן מרתף עם יינות, וחומץ. אני חושבת שעכשיו אני כמעט זוכרת איפה כל דבר נמצא.
לפני יומיים עזרתי בהכנת הבצק ללחם, לשנו את הבצק במין אמבטיה מעץ, והכמות הגדולה ביותר היתה 14 ק"ג בבת אחת!! הרגשתי כאילו אני עושה מסאז' למישהו מאוד גדול.

זה ממש יפה לראות איך הם עושים הכל לבד, כמעט ולא זקוקים לקנות דברים. אפילו הבית החדש שהם בונים- עשוי מעצים שנכרתו בשטח האדמה שלהם, על הגגות של הרפתות והבית מתקינים קולטים סולאריים שיכולים לספק חשמל לכל הכפר, ומערכת לאיסוף מי גשם.


אתמול ושלשום הכנסנו לסדר יום שלנו גם משחק בחוץ, מצאנו את המגרש של ביה"ס הפצפון, והלכנו לשם אחה"צ. מעין תופסת משוכללת, איתמר התופס, הילדים מנסים לאסוף כל מיני חפצים בדרך ואני צריכה להסיח את דעתו בדרכים שונות ומשונות - מאיה מעדיפה שאסיח את דעתו בנשיקות...
כשהיינו שם אתמול היה ממש קפוא , משהו כמו 0 מעלות- ככה הרגשנו. כשמגיע הזמן לעלות בחזרה לבית, הילדים מוחים בכל תוקף ואז אנחנו מסכמים שמחר נחזור לשחק.





יום שלישי, 17 במרץ 2009



שלום לכל אהובינו
הנה אני מתחילה לכתוב, איפה אנחנו ומה אנחנו עושים. רק עברו כמה ימים אבל אנחנו כמו בסיפור אחר.
באמת שגם אנחנו לא יכולנו לדמיין את מה שקורה פה, ולא חשבתי שלא יהיה הרבה זמן לשבת ולכתוב
בכל יום נוספות עוד ועוד הפתעות - דברים חדשים ומענינים.

אנחנו בכפר קטן ויש די הרבה שלג בחוץ, אבל השמש זורחת ולא כל כך קר כמו שחשבתי שיהיה
אנחנו גרים בבית מאוד ישן- בן 300 שנה, בקומה של עליית הגג
העלנו לכאן את כל המזוודות שלנו, ואנחנו בחדר עם המון רהיטים, משחקים וספרים
הורדנו את המזרונים מהמיטות ואנחנו ישנים ביחד

בבית גרים לייזה ואורס, בעלי החווה
דיויד הבן שלהם בן 20 שעובד בעיר הקרובה
ובני, שהגיע שבוע לפנינו, הוא בן 15 והפסיק ללכת לבי"ס
הגיע לעבוד פה. 3 הבנות שלהם גרות בעיר ועדיין לא פגשנו אותן

חשבנו שזו חווה לגידול בקר...כן, מגדלים פה בקר
וגם עיזים, חזירים, אווזים תרנגולות, חתולים וכלבים כמובן, והרבה גורים לכולם
רוב האוכל הוא מתוצרת עצמית- חלב, מיץ, בשר, ירקות מכל מיני סוגים
את הלחם אופים בבית- גם למכירה, בתנור עצים. ולא זורקים כמעט שום דבר לפח.
כמובן שכל מה שכן זורקים ממיינים לפחים שונים.

אנחנו רק מתחלים להבין מה ואיך עושים, יש המון עבודה ולא ברור לי איך אנחנו מצליחים להתפנות כשהילדים איתנו. אחרי שנתיים שאנחנו בבית ביחד, פתאום שנינו עובדים והם עסוקים ומצליחים להסתדר גם קצת בלעדינו.
בבוקר איתמר הולך לחווה להאכיל ולנקות את החיות
(אתמול הוא אמר שזה ממכר להעביר את הקקי שלהם ממקום למקום...) הבוקר
מאיה קמה איתו מוקדם והצטרפה אליו מחר רותם רוצה להצטרף גם. לפעמים הוא עוזר גם בבניה של הבית.

כאן בבית נמצאות החיות הקטנות - תרנגולות ואווזים, אנחנו מטפלים בהם, מכינים ארוחות לכל מי שאוכל פה
אתמול והיום עזרתי להכין את הבשר ליום שוק, ארזתי ופרסתי. מוזר- אבל אפילו זה היה כיף!
ביום ראשון היה כאן בית פתוח ללקוחות וחברים- הרבה אנשים באו לחווה
והיו יכולים לאכול כאן בבית ארוחת צהרים
מאיה מיד מצאה לה שתי חברות ונעלמה לשחק איתן
אנחנו עבדנו כאן בבית עם עוד הרבה אנשים שבאו לעזור

יש פה הרבה חוקים שונים ומשונים
אבל מאוד חשוב ללייזה להדגיש שהיא לא קשוחה
לדוגמא היום הכנתי ארוחת צהרים - היא אמרה שהיא אוהבת לטעום אוכל אחר
(עד היום בעיקר אכלנו מיני פסטות תפו"א, בשר, חלב, לחם חמאה ןקצת ירקות- מה שיש בעונה- וזה לא מאוד מגוון. הכנתי אורז עם עדשים ורוטב ירקות לפסטה וגם סלט
...אני לא בטוחה שהם ירצו שאבשל להם עוד ארוחה, אבל הילדים מאוד שמחו לאכול אוכל של בית!!

אנחנו מרגישים כאילו נחתנו בכוכב אחר וזה בהחלט מאתגר ומעניין ומלמד וגם כיף
מדי פעם הילדים רוצים ללכת לעיר, ללכת לסבתא, ללכת לבקר מישהו
ועדיין לא עברו 5 ימים....

עד כאן תחילתו של פרק א' או המבוא,
זה בטוח שונה מהחיים שיהיו לנו אחר כך בעיר...