פרק ב' - עוזבים את החווה וממשיכים...

לפני 10 ימים עזבנו את החווה, את נויברון ואת שוויץ... הזמן האחרון בחווה היה נעים ומיוחד, והפרידה היתה מאוד מרגשת. אין ספק שעוד נחזור לשם, יום אחד. נדמה כאילו עזבנו מזמן, ואנחנו כבר מתגעגעים ונזכרים בשגרת החווה שכל כך התרגלנו אליה.

איך נוסעים מציריך לברצלונה דרך שבדיה? נסענו לגוטבורג, שבדיה! איתמר הוזמן לכנס של קרן אנה לינד, הוא ייצג את "לוחמים לשלום", ואנחנו ניצלנו את ההזדמנות לבקר את משפחתנו באותה עיר! (יחסית למישהי שאין לה אף בן דוד "אמיתי" יש לי הרבה בני דודים...). מרקוס, בלה, נעמי (5) וליאו (2) - איזה כיף היה לבלות ביחד שבוע!! מרקוס הוא בן דוד שני שלי, ואנחנו מכירים בכל פעם קצת יותר בעיקר בזכות הביקורים שלהם בארץ. כשנחתנו קיבל את פנינו שלג, אבל לא נשאר ליותר מיום אחד... היה קר כמו בתחילת החורף בשבדיה, זאת אומרת 0 מעלות, רוח וקצת גשם.

הכל מאורגן שם לקור, יש הרבה מקומות לבלות בהם ולהיות בפנים. היינו במוזיאון אוניברסאום - ובילינו שם יומיים רצוף, המזויאון הוא שילוב של משחקים, מדע, אקוריום מקסים ויער טרופי קטן ומלא הפתעות (ציפורים, צמחים, תנינים ואפילו טרנטולה אחת!!! אמא'לה) . ביקרנו גם בפארק מקסים, אגם גדול ועצים בסוף השלכת, שם אפשר לראות, תוך כדי ההליכה, כלבי ים, שקנאים ופינגווינים.

הכנס של איתמר היה בסוף השבוע, ואנחנו בילינו את השבת ביחד, מפתיע שרק בגוטנבטורג זכינו "לעשות שבת" עם חברים. (כולל קבלת שבת, קידוש והבדלה).

היה כיף מאוד לגור ביחד, לדבר המון לשחק ולצחוק, יכולנו לגלות קצת, איך זה לחיות חיים יהודיים בגוטבורג, ודיברנו הרבה על ההבדלים - להיות יהודים בישראל ומחוץ לישראל ומה זה אומר.

ביום ראשון, בחלטה של הרגע הלכנו לראות את ההופעה המדהימה של סירק דה סולה ואני מצרפת קישור...

http://www.youtube.com/watch?v=XaM8OpBjDy4&feature=PlayList&p=B5053902D833B408&index=9

ההופעה מרהיבה ממש, המוסיקה, התלבושות, האקרובטיקה, ההומור, הבימוי, הכל!

לשמחתי, לוטה, יועצת שלי שפגשתי בפולין לפני שש שנים, ואחר כך עוד פעמיים, גם היא גרה שם. היא באה לבקר אותנו כמה פעמים בערב ויכולתי להכיר לכולם אותה ולהפך... פיניתי לי זמן להיות איתה יום שלם, והספקנו ממש הרבה, הלכנו לבקר את ההורים שלה, היינו אצלה, עשינו סשן ארוך, בישלנו, אכלנו ולקראת הערב הלכנו יחד לכיתה שהיא העבירה.

ביום שישי קמנו מוקדם בבוקר ונסענו ברכבת לקופנהגן, משם היינו אמורים לטוס לברצלונה. הגענו שעה לפני הטיסה, ושם חיכה לנו בן אדם - יש ביננו עדיין חילוקי דעות לגבי -האם הוא היה יותר לא נחמד או יותר לא מנוסה? הוא אמר שיש לנו יותר מדי משקל, העברנו דברים לתיק נוסף, הוא שלח אותנו לשלם על המשקל העודף... בקיצור, עוד עיכוב קטן בבדיקה הביטחונית.... ופיספסנו את הטיסה! הוא חיכה לנו בשער בחיוך של שמחה לאיד, ובישר לנו שהמטוס כבר עוזב, "קראנו לכם פעמיים"... (לא שמענו, וגם אם קראו הינו תקועים בבדיקה) "מצטער"... (ממש...) לפחות הורידו את המזוודות...

אולי גם זו חוויה, לחיות את החלום הרע של לא להגיע לטיסה, כדי לראות שזה לא נורא בכלל.

ככה הרווחנו חצי יום בקופנהגן... ירד הרבה גשם, אז לא ראינו הרבה ממנה. למחרת עלינו על הטיסה ובצהריים הגענו לברצלונה. עם כל מטלטלינו לקחנו מונית הישר לתאטרון של מיומנה, לפגוש את מיכאל. צחקנו שאנחנו רואים את מיכאל יותר מאשר בכל השנים האחרונות, כשחיינו בישראל. כיף כל כך לפגוש גם את שאר המיומנים, קצת כמו לחזור לחבורה שלנו לרגע...

מצאנו לנו דירה נחמדה, היא על גבול הרובע העתיק של ברצלונה, בפינה של בית ישן, היא מוארת ומרווחת, רותם אמר שהיא מרווחת מדי... אחרי שמונה חודשים בחדר אחד, זה נכון. כמה התגעגענו לבשל לעצמנו, ולאכול ארבעתנו ביחד! הזמנו את מיכאל ואלכס אתמול לארוחת ערב, ועשינו צחוקים עד 11 בלילה (מאיה מוסיפה).

אז, החדשות הטובות הן, שיש לנו שני חדרי שינה וסלון, וזה אומר שאנחנו יכולים לארח, נצטרך רק לחשוב על מזרונים או מיטות.... אבל חוץ מזה הכל מוכן - אז בואו! (האורחים הראשונים כבר באים בחנוכה!)

בינתיים אנחנו עוד לא מכירים את העיר ממש טוב, אבל אנחנו לומדים, מטיילים ומחכים לגלות עוד, וליצור לנו סדר יום.