היום שבת. זה קצת מוזר שאין הבדל בין יום ליום, בכל יום אני צריכה לעצור רגע בשביל להזכר איזה יום היום. ואני מבינה איך הילדים , גם בבית לא תמיד זוכרים איזה יום זה.

אני מניחה שגם כאן לאט לאט יהיו סימנים להבדל בין הימים. אז היום הילדים ישנים עד מאוחר! וכשיקומו נרד למטה לארוחת הלחם-חמאה-ריבה-שוקו, הם נדהמים מכמויות השוקו שכולם כאן שותים. את החלב אוספים מחווה שנמצאת לא רחוק מכאן, מכניסים מטבעות למכונה וממלאים חלב

לא מפוסטר בכדים. ושותים אותו. בכל ארוחה... אנחנו הכנסנו לארוחות גם תה...

אנחנו ממשיכים לגלות כל מיני מרתפים וסליקים של אוכל מסוגים שונים, חדר של תפוחים ואגסים, חדר של המון תפוחי אדמה, חדר לגזרים ובו גם מדפים ארוכים של בקבוקי מיץ, לפתנים וריבות, כמובן מרתף עם יינות, וחומץ. אני חושבת שעכשיו אני כמעט זוכרת איפה כל דבר נמצא.

לפני יומיים עזרתי בהכנת הבצק ללחם, לשנו את הבצק במין אמבטיה מעץ, והכמות הגדולה ביותר היתה 14 ק"ג בבת אחת!! הרגשתי כאילו אני עושה מסאז' למישהו מאוד גדול.

זה ממש יפה לראות איך הם עושים הכל לבד, כמעט ולא זקוקים לקנות דברים. אפילו הבית החדש שהם בונים- עשוי מעצים שנכרתו בשטח האדמה שלהם, על הגגות של הרפתות והבית מתקינים קולטים סולאריים שיכולים לספק חשמל לכל הכפר, ומערכת לאיסוף מי גשם.

אתמול ושלשום הכנסנו לסדר יום שלנו גם משחק בחוץ, מצאנו את המגרש של ביה"ס הפצפון, והלכנו לשם אחה"צ. מעין תופסת משוכללת, איתמר התופס, הילדים מנסים לאסוף כל מיני חפצים בדרך ואני צריכה להסיח את דעתו בדרכים שונות ומשונות - מאיה מעדיפה שאסיח את דעתו בנשיקות...

כשהיינו שם אתמול היה ממש קפוא , משהו כמו 0 מעלות- ככה הרגשנו. כשמגיע הזמן לעלות בחזרה לבית, הילדים מוחים בכל תוקף ואז אנחנו מסכמים שמחר נחזור לשחק.