יום רביעי, 29 באפריל 2009

http://picasaweb.google.com/galia.brand/Picasa2009#
http://picasaweb.google.com/galia.brand/Picasa200902#
הנה עוד קצת תמונות בשני קבצים...עד שאכתוב שוב בקרוב

יום שבת, 25 באפריל 2009

שבוע מאד מיוחד בצפון אירלנד

תאמינו או לא, הצלחתי להתפנות לכתוב סוף כל סוף.
לפני שבועיים הייתי בשבוע מאד מיוחד בצפונה של אירלנד, יחד עם הקבוצה בה אני פעיל ב"לוחמים לשלום". הוזמנו ע"י מרכז שלום בדונגל הנמצאת בצפונה של אירלנד, לעבוד יחד שבוע שלם כקבוצה. הצורך עלה כי בארץ לא הצלחנו להפגש יותר משלוש שעות לרוב, וגם זה איפוא שהוא בין שטח A ל B.

זה היה שבוע מאד עמוס, גם בזמן וגם בתוכן. ארבעה בקרים יוחדו לעבודה עם כלי תאטרוני, בו העלנו סצנות שקשורות בסיכסוך ובכיבוש. הופתעתי לגלות את האפקטיביות של הכלי הזה, שמאפשר להעלות נושאים קשים מצד אחד ומאפשר לסובבים להקשיב לנאמר - מה שלא קורה הרבה במעגלי שיחה וכו' שם הפיוזים (נתיכים) נשרפים מהר. דבר נחמד אחר היה שישראלים ופלסטינים שיחקו את תפקיד האחר ללא כל הכנה ובצורה מושלמת. לרוב הגענו עד אחר הצהריים להרגשת משבר טוטאלי, ו"שרדנו" עד הערב דרך פגישה חד-לאומית ופגישה דו-לאומית אח"כ. למרות כל זאת היחסים אחד עם השני תמיד היו טובים, והיתה הרגשה של שייכות לקבוצה אחת ולא שני חצאי קבוצות.
בערב השני כבר דברנו והקשבנו ברצינות על זכות השיבה אחד עם השני, כך שנראה לי שהיינו די עניניים.
הצד השני של השבוע הזה, שהיה בשבילי לא פחות פשוט, היה  המפגש עם לוחמים לשעבר (או טרוריסטים, תלוי מי מגדיר ואיך) מהמחתרות הקתוליות והפרוטסטנטיות בצפון אירלנד.
אני עדיין מנסה להבין למה זה כל כך השפיע עלי. אולי בגלל קוי דימיון לסיכסוך שלנו אבל עם הבדלי תרבות קטנים יותר לכאורה, ואולי כי נדהמתי להבין שהם בעצם צעד אחד לפנינו בסך הכל ולא יותר. יש להם הסכם פוליטי וזהו. הם עדיין מנסים לעשות שלום (מעניין להסתכל על הסכם אוסלו מזוית כזו).
מהסתכלות עליהם ,קבוצה קטנה יחסית של אסירים לשעבר משני הצדדים, שמנסה ליצור שלום בין הקהילות, אפשר לראות כמה הרבה עבודה עוד יש. הפעילות השמאלנית ההזויה נראית עכשיו עוד יותר הגיונית.
הקטע המעצבן הוא שוב לגלות שגם בתחום הזה של הסכסוך, ישראל כנראה לא כל כך יחודית ואולי לא כל הידע אצלנו. באסה.
הכנתי מעין סרטון מהתמונות של השבוע עם מוזיקה ומילים שהתאימו במקרה. תראו תמונות מחברי הקבוצה, תמונות מסצנות שהועלו, ותמונות מסיור עם שני יוצאי אי.אר.אי בעיר דרי, שעשינו באזורים פרוטסטנטים וקתולים (אפשר לזהות גם לפי ההזדהות הפרוטסטנטית עם ישראל, וההפוכה של הקתולים).

יש לי עוד המון דברים נוספים לספר, אולי בפעם אחרת (לפי דרישת הקוראים או נטישתם, לא החלטתי)

video

ועכשיו לקטע המאתגר למקרה שתקראו את זה היום...

http://www.combatantsforpeace.org/docs/MemorialDay2009.pdf

זו הזמנה לטקס יום זכרון רביעי שהתנועה עורכת בת"א
אני בטוח שלא פשוט ללכת ולהיות בטקס שכזה, אבל מצד שני
זה לא אמור להיות יום פשוט.

בכל מקרה אתם מוזמנים לאתר למצוא את הפעילות הבאה להצטרף אליה
או דרכי כמובן.



יום שבת, 11 באפריל 2009




מיכאל הגיע לבקר אותנו, התרגשות גדולה לכולנו - לא נפגשנו מאז ספטמבר, ואנחנו שמחים על כל רגע שיש לנו יחד. חגיגת ליל הסדר היתה ממש מצוינת, כל הבוקר והצהרים הכנו את המאכלים המיוחדים, כולל כל מה שצריך לצלחת פסח וכל מה שקיבלנו בחבילה מסבתא.
לייזה מאוד התענינה בכל הבישולים והשתדלה מאוד שיהיה לנו כל מה שאנחנו צריכים כדי שיהיה לנו נעים, לאורך כל היום שאלה, קטפה פרחים לשולחן, נתנה לנו נרות מיוחדים והביאה לנו מיץ ענבים ששכחנו לקנות, וגם טעמה מהבישולים. ב-5 כבר ישבנו לשולחן חגיגי, סיפרנו על יציאת מצרים והקראנו חלקים מההגדה, שרנו שירים ובשעה 7 הצטרפו אלינו לארוחה שאר בני הבית. מאיה ורותם החביאו לנו את האפיקומן (זה הבית הכי טוב להחבאת אפיקומן) לא היה סיכוי שנמצא אותו... נאלצנו להיכנע...

לפני כמה ימים הגיע לכאן נער נוסף שישאר למשך שבוע ואחריו בכל שבוע יתארח פה נער או נערה אחרים, עד לחופשת הקיץ, הם באים לחוות את חיי החווה, במסגרת הלימודים שלהם. לכבוד חופשת הפסחא הגיעה לכאן גם ג'רלדין, היא בת 12 ולפני כמה שנים התחילה מסורת ומגיעה לכאן בכל הזדמנות שיש לה. (אח שלה היה אחד הנערים שבא לשבוע והיא, בביקור, החליטה שגם היא רוצה!) אני מאוד נהנית ממגוון האנשים בגילאים שונים שנמצאים בבית- אוכלים יחד ועובדים יחד, לפעמים גם משחקים יחד. בחדר שבו אוכלים יש כל מיני משחקים - בכל פעם מתגלה עוד "אוצר", אתמול הילדים מצאו כדור נוצה, ושלפו את הפריזבי מהמזוודה.


לפני יומיים חגגו כאן את איסטר, אני והילדים הצטרפנו לפיקניק גדול בהשתתפות בני המשפחה המורחבת וחברים, החלק הנחמד היה משחק מחבואים ואחריו, מלחמת בוץ/מים שמאיה התחילה כשזרקה ירוקת כזאת על נטלי(אחת הבנות) ומשם כולם הלכו לטבול באגמון הקטן שליד הבית. (חוץ מאיתנו כמובן,,, אגם של מי גשם/שלג זה עדיין לא בשבילנו) למחרת, טטיאנה החביאה לילדים סלסלות עם ביצי שוקולד בחוץ, והם מאוד נהנו למצוא אותן כמובן.

בגלל שאיתמר לא נמצא, היה לי קשה יותר בקטעים שבהם כולם מדברים גרמנית וצוחקים ואני לא מבינה...ואז בא לי ללכת הביתה...זה בהחלט מלמד אותי איך זה מרגיש להיות במיעוט! דבר שאני לא רגילה להרגיש כשאני בבית.

היום כשעלינו לחווה, ראינו שהצטרף עוד עגל לחבורה, בימים האחרונים היו הרבה המלטות. ישבנו, הסתכלנו עליו והוקסמנו. היינו בטוחים שפרה נוספת עומדת להמליט, אז חיכינו וחיכינו וניסינו לראות אילו סימנים יש שמראים על ההמלטה הקרובה...פיתולים, תזוזות ליד פי הטבעת, התכווצויות בבטן - בסוף יצא לה קקי, ונורא צחקנו. אחרי ארוחת הערב רצנו שוב למעלה לבדוק מה המצב, אבל עדיין לא היו שום סימנים לעגל - נמשיך לעקוב...

לייזה חולה ובקשה שנכין את הבצק היום. יום רביעי זה יום הבצק, מחר אופים את הלחם וביום שישי היא מוכרת אותו בשוק. לייזה ליוותה אותנו, אבל עשינו את רובו בעצמנו, מאיה מאוד נהנתה ללוש וללוש וללוש, וביקשה שגם לנו בבית תהיה אמבטיית עץ מיוחדת ללישה, ואולי גם אנחנו נמכור לחם? ללוש כמויות כאלה, ולהרים את הכובד הזה... אחר כך מאיה לשה לי את הגב, היא עושה את זה מעולה!

ביום שבת לאיתמר יש יום הולדת ואנחנו מתכננים לסוע לשדה התעופה להפתיע אותו!

יום שבת, 4 באפריל 2009



חג אביב שמח! אחרי הכל, האביב מגיע גם לפה! זה מצחיק שהסימן לבואו זה הגשם, הגשם הראשון הגיע = האביב התחיל, הגשם המיס את השלג, היום היה יום שמש! פרחים לבנים וצהובים מקשטים את הדשא, ואפילו ראינו שני פרפרים.

חזרתי מ-6 ימים בניו-יורק, לכאן. היתי בכנס עם אנשים שעושים עבודת משפחות ביעוץ, והרגשתי כאילו קפצתי הביתה, לסביבה מוכרת, לפני כן ביקרתי אצל קרן ויואב ושלושת הבנות המקסימות והיה נפלא להיות איתם כשאני פנויה. ניו-יורק, או אמריקה, מוזרה ומענינת עם הגודל שלה ושל כל מה שיש בה, נפעמתי מהגודל של כל דבר - משטחי האדמה העצומים והבתים שעליהם, כמות האנשים ברחוב ועד גודל האריזות של הקורנפלקס והעוגיה הענקית שמוכרים בתחנת הדלק...

החיים כאן המשיכו כמעט כרגיל ובסוף השבוע איתמר מאיה ורותם נסעו לבקר את סבתא של איתמר - מרחק שעתיים ברכבת. לחזור לכאן היה מוזר, כמו לחזור להרפתקאה שעזבתי באמצע, ובכל זאת לחזור למאיה ורותם ואיתמר - זה לחזור הביתה. גם לשאר האנשים, לעבודה ולבית הזה היה נעים לחזור - והכל נראה יותר רגוע ומוכר עכשיו.

ביום בו חזרתי, 5 דקות אחרי שנכנסתי הביתה, רותם נפל על הפנים והיינו צריכים ליסוע למרפאה, שם הרופא תפר לו את הפצע. מאוד מאוד כאב לו, והתקשורת עם הרופא לא היתה, וזה מאוד הקשה עליו שהוא לא היה יכול להבין את הרופא, והרופא לא הבין אותו. כולנו מאוד נבהלנו... עכשיו, שלושה ימים אחרי, הנפיחות ירדה והוא שוב יכול לאכול ולחייך.

כשלא היתי בחווה, החיים המשיכו וזה אומר שעגל אחד נולד ועז אחת מתה. העגל נולד בלילה, אז הילדים ראו אותו רק בבוקר, ואת העז למרות שהם רצו לראות, לא נתנו להם. איתמר, לעומתם, היה צריך לעזור בסידורי הקבורה שלה... עכשיו יש חזירה שלא מרגישה טוב, אז מפנקים אותה בחלב ובתפוחים... ובליטופים. בשבוע הבא, איתמר נוסע לאירלנד ל10 ימים, ואני אהיה כאן עם הילדים וחלק מהזמן עם מיכאל שמגיע אלינו מספרד.

שבוע הבא - ליל הסדר ואנחנו נחגוג אותו כאן עם מיכאל, נצטרך להיות אחראיים בפעם הראשונה על - מה אוכלים? מה צריך לקנות לקראת? מתי מתחילים ובקיצור אנחנו צריכים לחשוב איך היינו רוצים שזה יהיה, ולבצע! בינתים פתחנו את חבילת המצות שסבתא שלחה לנו, והכנו לארוחת הערב אתמול, מציה!!

מי שרוצה לראות עוד תמונות מוזמן: http://picasaweb.google.com/galia.brand/2009#