יום שבת, 25 באפריל 2009

שבוע מאד מיוחד בצפון אירלנד

תאמינו או לא, הצלחתי להתפנות לכתוב סוף כל סוף.
לפני שבועיים הייתי בשבוע מאד מיוחד בצפונה של אירלנד, יחד עם הקבוצה בה אני פעיל ב"לוחמים לשלום". הוזמנו ע"י מרכז שלום בדונגל הנמצאת בצפונה של אירלנד, לעבוד יחד שבוע שלם כקבוצה. הצורך עלה כי בארץ לא הצלחנו להפגש יותר משלוש שעות לרוב, וגם זה איפוא שהוא בין שטח A ל B.

זה היה שבוע מאד עמוס, גם בזמן וגם בתוכן. ארבעה בקרים יוחדו לעבודה עם כלי תאטרוני, בו העלנו סצנות שקשורות בסיכסוך ובכיבוש. הופתעתי לגלות את האפקטיביות של הכלי הזה, שמאפשר להעלות נושאים קשים מצד אחד ומאפשר לסובבים להקשיב לנאמר - מה שלא קורה הרבה במעגלי שיחה וכו' שם הפיוזים (נתיכים) נשרפים מהר. דבר נחמד אחר היה שישראלים ופלסטינים שיחקו את תפקיד האחר ללא כל הכנה ובצורה מושלמת. לרוב הגענו עד אחר הצהריים להרגשת משבר טוטאלי, ו"שרדנו" עד הערב דרך פגישה חד-לאומית ופגישה דו-לאומית אח"כ. למרות כל זאת היחסים אחד עם השני תמיד היו טובים, והיתה הרגשה של שייכות לקבוצה אחת ולא שני חצאי קבוצות.
בערב השני כבר דברנו והקשבנו ברצינות על זכות השיבה אחד עם השני, כך שנראה לי שהיינו די עניניים.
הצד השני של השבוע הזה, שהיה בשבילי לא פחות פשוט, היה  המפגש עם לוחמים לשעבר (או טרוריסטים, תלוי מי מגדיר ואיך) מהמחתרות הקתוליות והפרוטסטנטיות בצפון אירלנד.
אני עדיין מנסה להבין למה זה כל כך השפיע עלי. אולי בגלל קוי דימיון לסיכסוך שלנו אבל עם הבדלי תרבות קטנים יותר לכאורה, ואולי כי נדהמתי להבין שהם בעצם צעד אחד לפנינו בסך הכל ולא יותר. יש להם הסכם פוליטי וזהו. הם עדיין מנסים לעשות שלום (מעניין להסתכל על הסכם אוסלו מזוית כזו).
מהסתכלות עליהם ,קבוצה קטנה יחסית של אסירים לשעבר משני הצדדים, שמנסה ליצור שלום בין הקהילות, אפשר לראות כמה הרבה עבודה עוד יש. הפעילות השמאלנית ההזויה נראית עכשיו עוד יותר הגיונית.
הקטע המעצבן הוא שוב לגלות שגם בתחום הזה של הסכסוך, ישראל כנראה לא כל כך יחודית ואולי לא כל הידע אצלנו. באסה.
הכנתי מעין סרטון מהתמונות של השבוע עם מוזיקה ומילים שהתאימו במקרה. תראו תמונות מחברי הקבוצה, תמונות מסצנות שהועלו, ותמונות מסיור עם שני יוצאי אי.אר.אי בעיר דרי, שעשינו באזורים פרוטסטנטים וקתולים (אפשר לזהות גם לפי ההזדהות הפרוטסטנטית עם ישראל, וההפוכה של הקתולים).

יש לי עוד המון דברים נוספים לספר, אולי בפעם אחרת (לפי דרישת הקוראים או נטישתם, לא החלטתי)

video

ועכשיו לקטע המאתגר למקרה שתקראו את זה היום...

http://www.combatantsforpeace.org/docs/MemorialDay2009.pdf

זו הזמנה לטקס יום זכרון רביעי שהתנועה עורכת בת"א
אני בטוח שלא פשוט ללכת ולהיות בטקס שכזה, אבל מצד שני
זה לא אמור להיות יום פשוט.

בכל מקרה אתם מוזמנים לאתר למצוא את הפעילות הבאה להצטרף אליה
או דרכי כמובן.



תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

הי איתמר,
טוב, אין לי מושג אם זה עובד...
בכל מקרה - מרגש לקרוא על הביקור המעניין שלכם באירלנד. נשמע ממש מעניין ומעורר השראה. אני מכירה עוד אחד שהיה שם - צחי (חבר של מישהי מהעבודה שלי). האם היה לכם גם זמן לפרוק? לראות שיש מלחמות בעוד מקום בעולם הופך את המלחמות שלנו לקצת פחות מיוחדות.. ואולי גם קצת יותר מיותרות. חיבוקים גדולים. נעה (מהיעוץ).
דרך אגב - לא יודעת אם ראיתם אבל התמונה של מאיה התפרסמה בפרזנט טיים השבוע. חיבוקים ענקיים לגליה, רותם ומאיה!