יום ראשון, 31 בינואר 2010

ועכשיו, אנחנו מסיימים 10 ימים נפלאים במיירינגן, שכרנו כאן דירה קטנה ומאובזרת. כמו שאמא שלי אומרת, המקום הכי יפה שגרנו בו מאז שעזבנו את הבית. כל המקומות היו יפים מאוד, אבל מבחינת הנוחות היא ממש צודקת. למשל, כל כך שמחנו לגלות שיש כאן מצקת!
מאיה הצטרפה לכיתה של סקי במשך כל השבוע. רותם החליט שהוא רוצה את איתמר כמורה. "אבא מלמד כל דבר הכי טוב"! וככה שניהם למדו במהירות מדהימה ומעוררת התפעלות לגלוש להם במסלולים המסומנים של האתר. והם נהנים מאוד!
ומה אני עשיתי בשבוע הזה? נהניתי משעות הבוקר השקטות, והמשכתי לתכנן את הטיול שלנו בחודשיים הקרובים. גם הספקתי לסיים את "צילה של הרוח" כאשר אני עוד זוכרת כל מקום שמוזכר שם בברצלונה. איזה ספר מעולה!

מחר נוסעים לבקר בחווה ואנחנו מחכים למפגש עם ליזה ואורס, עם וילי עם לייקה וסארי. ובכלל עם נויברון (הכפר).

...וביום חמישי, אנחנו טסים לקוסטה ריקה. התחנה האחרונה לפני הבית. מצאנו חווה - מרכז אקולוגי ומלון, להתנדב בו למשך 3 שבועות. המקום מנוהל ע"י משפחה יהודית מצ'ילה ואנחנו סקרנים לפגוש אותם ואת המקום. החווה נמצאת ע"י הר געש בלב שמורת טבע.
בתחילת מרץ משפחת יניר תצטרף אלינו ואנחנו מתרגשים לקראת טיול משותף למשך חודש.

אל רכבת הלילה ליוו אותנו מיכי ואלכס, עם כל הכבודה הכבדה מאוד... למרות שנפטרנו מהרבה דברים והצלחנו גם לא לצבור כמעט כלום, עדיין היה כבד. התחבקנו ונופפנו וכבר התחלנו להתגעגע.
עלינו בהתרגשות לקרון השינה שלנו והופתענו לגלות שזה ממש ממש צפוף, במיוחד למי שעובר דירה כמונו... אחרי שבדקנו כל חפץ שהיה בקרון, ישבנו חיכינו בקוצר רוח לאישה שבאה לפתוח לנו את המיטות ולהשכיב אותנו לישון (היא רק פתחה את המיטות). לא היה לילה נוח במיוחד, אבל נהננו מהחויה. בבוקר, כשכבר אפשר היה לראות משהו מבעד לחלון, התעוררנו למציאות אחרת לגמרי מזו שלפני כמה שעות עזבנו. הכל היה מושלג ושקט. כמו באגדה.
הגענו לברן והצלחנו להספיק ולהוריד את כל המזוודות שלנו מהרכבת (!) נסענו הישר לבית של סבתא של איתמר - אומה. באותו השבוע היא חגגה יום הולדת 92 ואנחנו חשבנו להיות איתה בשבוע הזה. הפעם החלטנו להתארח אצל אנשים מארגון סרווס, ולשם כך הצטרפנו לארגון עוד בספרד. בארגון הזה חברים אנשים מכל העולם, כמעט, שמוכנים לארח לתקופה קצרה מישהו בבית שלהם. מצאנו 3 בתים להתארח אצלם לאותו שבוע. הראשונה היתה מריאן שגרה לא רחוק מאומה והיה מאוד נעים בבית שלה המסודר והנקי, הביתי ועם הנוף המשגע של הרים מושלגים מכל חלון. נשארנו אצלה 4 לילות, ובעצם לא פגשנו אותה הרבה כי היא עבדה וגם כי אנחנו היינו חוזרים מאוחר אחרי ימים עם אומה. הבית השני היה בית של משפחה פחות או יותר בגילאים שלנו, איתם בילינו באחד הבקרים בבריכה שליד הבית שלהם, אל הנוף מהבית שלהם התווסף גם אגם thun. אחרי השהייה בבתים שבאזור הזה, כל התפיסה שלי לגבי "בית עם נוף" השתנתה.
כמעט וויתרנו על הבית האחרון בו התארחנו. רצינו פרטיות, וגם אחרי שעות של הקשבה במשך היום לא היה לנו יותר כח להקשיב לעוד מישהו. אני התעקשתי לא לוותר עליהם. וככה הרווחנו שני אנשים מקסימים - הנספטר ואליזבת, כולנו הסכמנו להעניק להם את המקום הראשון מבין המארחים. הם היו כל כך לבביים, מתענינים ומענינים. אחד הדברים הראשונים כאשר הנספטר עשה לנו סיבוב בבית, היה להראות לנו את החדר של הרכבת החשמלית שהוא בנה בשביל הנכדים שלו. עם רשות להפעיל ולשחק מתי שאנחנו רוצים! שמחתי לראות איך בזמן קצר כל כך ובקלות אנשים נכנסים לי ישר ללב!

במשך השבוע הזה שאיתמר היה עסוק בעניני אומה, רותם מאיה ואני עשינו טיול מזחלות שלג ומאוד התגאנו בעצמנו. נסענו במעלה הר, שכרנו מזחלות, וירדנו במשך 3-4 שעות במתלול. 3 פעמם כמעט ואיבדנו מזחלת! בסוף למדנו לא לעזוב אותה בשלג לבד...
ביום אחר ביקרנו בגן חיות, אחת הפעילויות החביבות על מאיה ורותם. המיוחד בגן החיות בברן היה, שכולו היה מכוסה שלג, וראינו חיות שלג מיוחדות כמו שועל קוטב! איילים! סנאים, ינשופים, כלבי ים
וכולם בתפאורה של השלג.

ביחד עם אומה נסענו פעמיים לפסגות הרים עם רכבלים והחלטנו להעניק לה מדליה על עמידתה בתלאות המסע. אני חושבת שהיא שמחה להיות בנוף המהממם הזה, שהיא מכירה כל כך טוב.

יום שבת, 30 בינואר 2010

עוד מעט אני לא אזכור את כל מה שעבר עלינו מאז שעזבנו את ברצלונה, ואולי עוד קצת לפני כן. השבוע האחרון בברצלונה היה עמוס וטוב. הלכנו לשתי ההופעות האחרונות של מיומנה ומאוד התרגשנו והצטערנו שלא נראה אותם יותר. אחרי עשרות הופעות וגם זמן שמחוץ להופעות ביחד, היה לנו קשה לדמיין את הזמן שלנו בלי "מיומנה" בתוכו. נפרדנו מכל מי שנסע לחופשה במולדתו, ושמחנו שלפחות מיכי, אלכס, וונדרסון ומלו נשארים לאותו השבוע. מאיה החליטה לקחת שלושה שיעורי גיטרה צפופים כדי להספיק עם מילוש כמה שיותר, אנחנו ארזנו ונפטרנו מכל מה שלא היינו צריכים, והספקנו גם לחגוג את יום הולדתי ה-38! היה לי במיוחד כיף מכל ההתרגשות שהיתה בימים שלפני יום ההולדת, מאיה ורותם חיכו ליום עצמו והיו עסוקים בהכנת ברכות וכל מיני מתנות קטנות וגדולות!
ביום האחרון שלנו, אחרי שגמרנו לארוז, וונדרסון הציע לבוא לשיעור קפואירה אחרון, ולבשל לנו ארוחה ברזילאית. אחר הצהרים ביאטריס, הבת שלו בת 8 הגיעה מברזיל לחופשה של חודשיים. מיכי ואלכס כבר היו קודם ועזרו לנו מעצם נוכחותם. בסופו של דבר שיעור קפוארה לא היה השיעור הרגיל, ונדרסון היה עסוק מדי בבישולים! המעדן שנקרא מקקה היה יפה ומענג לכולנו! (תבשיל של ירקות ופירות ים מבושלים עם חלב קוקוס ואורז! אפילו עכשיו, בעת לילה מאוחרת זה נשמע לי טעים).
כל כך שמחנו שהספקנו לפגוש את ביאטריס, שהגיעה אלינו ישר משדה התעופה. לכולנו היה חשוב להפגש ובאמת בילינו עוד שעתיים ביחד עד לרגע שהיינו צריכים לצאת אל רכבת הלילה שלנו...

יום שישי, 8 בינואר 2010


סבתא באה לבקר!!! כמה כיף היה פשוט להיות זמן ביחד, להראות לה את מה שכבר גילינו על ברצלונה ולגלות עוד כמה דברים חדשים ביחד. הצלחנו סוף סוף להכנס לבית הכנסת העתיק ביותר שהתגלה באירופה. הוא נמצא ברובע היהודי של העיר, קרוב אלינו הביתה, שלא נשאר ממנו הרבה, ובכלל היהודים התחילו לחזור לכאן ב-50 שנים האחרונות ועדיין הם מעטים (1% מכל התושבים... פעם היו 25%). בערב כשחזרנו רותם אמר שהוא מאוד נהנה להיות שם, ואני התפלאתי כי זה מקום כל כך קטן שלא נשאר בו זכר לבית הכנסת, אולי בגלל שהיו בו הרבה כתובות בעברית, מנורה, מגן דוד ועוד סימנים, וההדרכה שקיבלנו היתה בעברית. בזמן שהיינו שם מאיה אמרה שזה מאוד מרגש. ואולי הם גם הרגישו את ההתרגשות שלנו.
הסיור אחר כך בשוק הבוקריה היה מקסים ואני מקווה עוד להספיק ללכת לשם עם המצלמה ולצלם את הצבעוניות והשפע, והסדר הנפלא. למאיה ורותם קשה לבקר שם בגלל דוכני הבשר, שמציגים את כל חלקי החיות כולל ראשים של חזירים ותרנגולות (באמת די מזעזע) את זה לא אתעד, כי אני נמנעת מלהסתכל לכיוונם.
בסוף השבוע הקרוב תהיה ההופעה האחרונה של מומנטום, כאן בברצלונה. ואנחנו, כאילו עוד לא הספיק לנו, רוצים לראות עוד פעם ועוד פעם, ונהנים למצוא את ההבדלים ולרקוד בישיבה את ההופעה.
אמא שלי היתה איתנו 3 פעמים בהופעה ונהנתה מאוד, אפילו הרעש לא היה לה חזק מדי כמו שחשבתי שיהיה בשבילה. ו... זכינו השבוע, כחלק ממשפחת מיומנה, לראות שוב את המופע של סירק דה סולה saltimbanco, אותו מופע מרהיב שראינו בשבדיה. הפעם, המופע היה באצטדיון ענק עם קהל של כמה אלפי אנשים, ואנחנו קיבלנו הזמנות למקומות המעולים ביותר! כל כך כל כך נהננו!! אחרי ההופעה הזמינו אותנו לסייר מאחורי הקלעים וקיבלנו הסבר על התאגיד הענק הזה. הרגשתי כמו בסיור שעשיתי לפני שנים, בנושאת מטוסים - עיר שלמה שנוסעת ממקום למקום. פגשנו חלק מהשחקנים, ולמחרת ביום החופש שלהם, הם קיבלו הזמנות לבוא ולראות את מימונה.
והחדשות הטובות הן שהם יגיעו לתל אביב בעוד כמה חודשים להופיע! בבקשה לכו לראות אותם!!! זו אחת ההופעות הטובות שראיתי!