יום שני, 28 בספטמבר 2009

פנינו לאן?

מאז שחזרנו מישראל, ביה"ס התחיל ושינינו את סביבת העבודה עם המעבר של משפחת הנס לבית החדש, אנחנו מרגישים שינוי מסוים, וכך הגענו להחלטה שאנחנו ממשיכים מכאן הלאה.
בשבוע הבא אנחנו יוצאים לחופשה בספרד, וכך מנצלים את חופשת הסתיו שיש בבית הספר. אחר כך נחזור לחווה, נתארגן וניפרד וניסע לברצלונה, שם נהיה חודש, נגלה את העיר הגדולה ונהיה קרובים למיכאל.
לא התכוונו להשאר כאן 6 חודשים, התקופה כאן בחווה היתה תקופה מקסימה, מענינת ומיוחדת לכולנו, למדנו המון על חיים אחרים משלנו, למדנו לעשות הרבה דברים שלא ידענו לעשות קודם, הכרנו הרבה אנשים מיוחדים וטובים, חיינו כמשפחה בחדר אחד, והיה לנו זמן מסוג אחר מאשר זה שיש לנו בארץ.
הדבר שהכי חסר לנו כרגע זה המקום והזמן הפרטיים שלנו, כאן אנחנו חיים את חיינו בתוך חייהם של אנשים אחרים, מתאימים את עצמנו לצרכים שלהם, העבודה והחיים עצמם כל כך מעורבבים כאן, וגם אנחנו נשאבנו לתוך זה.

ההמשך (אחרי חנוכה) עדיין לא ברור לנו ואנחנו מנסים להגיע לתשובות שהכי מתאימות לכל אחד מאיתנו ולכולנו ביחד. האם להמשיך ולחפש עבודה בשוויץ? האם לחזור הביתה? או לנצל את הזמן, את כל זה שארזנו והשכרנו, ונפרדנו ויצאנו, ולהגיע לעוד מקומות לפני שחוזרים הביתה?
ההרגשה והרצון לחזור הביתה מאוד חזקים. ואין ספק שהתקופה כאן חידדה לנו הרבה דברים בקשר לבית שלנו, לקהילה שלנו, לקשרים שלנו עם אנשים, וגם ל-מה אנחנו רוצים לעשות בבית, מה אנחנו רוצים לשנות ואיך אנחנו רוצים לחיות, מה חשוב ועל מה אפשר לוותר.
ואנחנו ממשיכים ללמוד ולהיות מופתעים כל הזמן. הזמן האחרון בהחלט לא פשוט, מבלבל, מאתגר ומענין, אפילו מרגש. לחשוב על החיים שלנו מכל כך הרבה בחינות- עם ההרגשה שהכל אפשרי, ושהבחירה בידינו. (אתגר גדול נוסף בשבילי הוא להתעלם מהמחשבות של "מה יגידו ...." )

יום שבת, 12 בספטמבר 2009

יום שבת, 5 בספטמבר 2009

גרמנית שפה חדשה


התחלתי ללכת לשיעורי גרמנית! מאוד כיף לצאת מכאן פעם בשבוע למפגש שהוא שלי ולא קשור לחווה או לילדים. איתי בקבוצה לומדות גם נשים מטורקיה, איטליה מקדוניה וטיבט, בקבוצה השניה יש עוד אנשים מאלבניה, אתיופיה, קונגו, פולין, ולבנון, אותם אנחנו פוגשים מדי פעם. כיף ללמוד את השפה עם עוד אנשים, קל יותר כשאין דוברי אנגלית ואז אני חייבת להשתמש בגרמנית המועטה שיש לי. כיף גם ללמוד מילים בשפות אחרות, וללמד את האחרים מילים בעברית.

מאיה ורותם לומדים את השפה מהר אבל עדיין קשה להם בביה"ס במיוחד כשלילדים האחרים אין הרבה סבלנות. אנחנו לוקחים את מאיה לשיעורי העשרה בגרמנית בביה"ס אחר, זו דרישה מביה"ס שלה, וזה סוגר לנו 3 אחה"צים בשבוע, ומדי פעם מעצבן את כולנו. נקודה חיובית! בביה"ס הזה מאיה הכירה שתי חברות בהפסקה והיום הלכה לבקר אחת מהן. יותר מאוחר הגיעה אלינו לחווה אישה שחייתה בישראל 15 שנים, ובאה לדבר ולהזמין אותי אליה. השבוע הכרתי עוד משהי מכאן שהיא לבבית מהרגיל וזה ממש נעים וחדש. חברים חדשים זה נפלא!

משפחת הרמנס מגרמניה עוזבת אותנו וזה עצוב לכולם....היום בזמן ארוחת הערב על יד השולחן כל אחד הציג את יכולות שרירי הפנים שלו. מאיה התחילה בניפוח הנחיריים, ודרך קריצות, הרמת גבות ותעלולי אצבעות הגענו לאליס שהדהימה אותנו בכך שהיא יודעת למחוא כף ביד אחת! צחקנו על זה שלוקח 4 שבועות של חיים משותפים בשביל להגיע לרמת החשיפה הזו! אוסיף גם שלא היה איש מהמשפחה בזמן הארוחה הזו, כנראה גם זה תרם לרוח השטות והבלגן...
בערב נפרדנו מהם, מאיה ורותם אמרו שהם יתגעגעו אליהם והביאו ל-3 הבנות בובות משלהם.

אנחנו מתכננים בהתרגשות את השבועות הבאים- מצפים לביקור של עולה, נוסעים לחגוג את ראש השנה עם סבתא של איתמר ובעוד 3 שבועות נוסעים לחופשה בצרפת-ספרד, שם גם נפגוש את מיכאל שמופיע במשך שבוע עם מיומנה בסנט-אנדר.




יום חמישי, 3 בספטמבר 2009

איך מעבירים בית שלא עזבו אותו 300 שנה בשלושה ימים?

עם הרבה עבודה ושיתוף פעולה של הרבה אנשים הכל אפשרי - זאת המסקנה שהגענו אליה בשבת האחרונה. במשך שלושה ימים עבדנו שעות רבות לארוז, לזרוק, לפנות, לארוז, להעמיס, לפרוק ולקרצף ולנקות, ובתוך שעה.... הדיירים החדשים התמקמו ולייזה ואורס עזבו אל הבית החדש שליד החווה.

בשבילי זה היה שינוי רציני, אנחנו נשארנו כאן צמודים לשכנים החדשים, שהתבררו כרעשניים והכי נורא- עם כלב ענק, בסגנון רוטווילר. את הכלב הם שמו בחזית הבית שלנו וכל פעם שיצאנו או נכנסנו הוא נבח והשתולל והם בקושי הצליחו להחזיק אותו...... הבית למעלה עדיין רחוק מלהיות גמור, מה שיש בו בעיקר זה מטבח. מאיה ורותם אומרים שהמטבח הזה הוא "בכלל לא בסגנון שלהם", באמת אין שום קשר בין המטבח המודרני הרחב והחדש למעלה למטבח העתיק שבישלנו בו קודם. באמת כיף לעבוד בו, הוא מואר ומכל חלון נשקף נוף מקסים. יש הרבה מקום לזוז, והכל כל כך נקי.

אחרי סוף השבוע הרועש שעבר עלינו כאן, הדיירים נאלצו להכניס את הכלב/מפלצת הביתה, ולא ראיתי אותו מאז, עכשיו הכניסה לבית וגם היציאה נעימים. משונה שאי אפשר להכנס לדלת השכנה ולהגיע למטבח ולחדר האוכל. פעמיים ביום אנחנו עולים לחווה לאכול, ובכלל רוב הזמן נמצאים שם ועובדים.
הבית החדש מוקף בגינה הפורחת, בשדות (תירס כרגע) וביערות וכיף להיות שם. היום כשישבנו בחדר העבודה למעלה, זה היה נראה כאילו תלינו פוסטר קיטש של נופי שוויץ. בנוסף לשדות וליערות, בשמיים הכחולים טיילו להם שני כדורים פורחים!