יום חמישי, 3 בספטמבר 2009

איך מעבירים בית שלא עזבו אותו 300 שנה בשלושה ימים?

עם הרבה עבודה ושיתוף פעולה של הרבה אנשים הכל אפשרי - זאת המסקנה שהגענו אליה בשבת האחרונה. במשך שלושה ימים עבדנו שעות רבות לארוז, לזרוק, לפנות, לארוז, להעמיס, לפרוק ולקרצף ולנקות, ובתוך שעה.... הדיירים החדשים התמקמו ולייזה ואורס עזבו אל הבית החדש שליד החווה.

בשבילי זה היה שינוי רציני, אנחנו נשארנו כאן צמודים לשכנים החדשים, שהתבררו כרעשניים והכי נורא- עם כלב ענק, בסגנון רוטווילר. את הכלב הם שמו בחזית הבית שלנו וכל פעם שיצאנו או נכנסנו הוא נבח והשתולל והם בקושי הצליחו להחזיק אותו...... הבית למעלה עדיין רחוק מלהיות גמור, מה שיש בו בעיקר זה מטבח. מאיה ורותם אומרים שהמטבח הזה הוא "בכלל לא בסגנון שלהם", באמת אין שום קשר בין המטבח המודרני הרחב והחדש למעלה למטבח העתיק שבישלנו בו קודם. באמת כיף לעבוד בו, הוא מואר ומכל חלון נשקף נוף מקסים. יש הרבה מקום לזוז, והכל כל כך נקי.

אחרי סוף השבוע הרועש שעבר עלינו כאן, הדיירים נאלצו להכניס את הכלב/מפלצת הביתה, ולא ראיתי אותו מאז, עכשיו הכניסה לבית וגם היציאה נעימים. משונה שאי אפשר להכנס לדלת השכנה ולהגיע למטבח ולחדר האוכל. פעמיים ביום אנחנו עולים לחווה לאכול, ובכלל רוב הזמן נמצאים שם ועובדים.
הבית החדש מוקף בגינה הפורחת, בשדות (תירס כרגע) וביערות וכיף להיות שם. היום כשישבנו בחדר העבודה למעלה, זה היה נראה כאילו תלינו פוסטר קיטש של נופי שוויץ. בנוסף לשדות וליערות, בשמיים הכחולים טיילו להם שני כדורים פורחים!

אין תגובות: