˚לכתוב על קוסטה ריקה נראה ממש מוזר עכשיו, למרות ששווה לעשות את המאמץ, אפילו בשביל שנזכור איפה היינו ומה עשינו. כל כך קל לשכוח הכל כשאנחנו כאן בתוך השגרה (כמעט) כל כך מהר.

נכנסתי לבלוג שלי. חשבתי שהוא נגמר. ראיתי להפתעתי שעדיין הרבה מבקרים קוראים בו. החלטתי להמשיך ולכתוב. תודה! מוזר קצת לכתוב ולחשוף (בזהירות) מבלי לדעת מי קורא. לפעמים אני חושבת שאני כותבת סוג של יומן. בכל זאת, אני נזהרת במה שאני כותבת והיתי רוצה להזהר פחות. מי אתם? מי קורא אותי ממגדל העמק? מי בקוסטה ריקה? מי בציריך? מי בלוד?

הגענו לישראל ואחרי שבוע בחיפה עם נסיעות יומיות לטבעון, לביה"ס וכולל תאונה אחת בדרך, התחלנו לישון בבית שלנו ולשקם אותו תוך כדי. כל שינוי קטן או גדול בבית עיצבן אותי. מקרר מלוכלך וגז עם שאריות מרק עליו הזכירו לי איך השארנו את הבית של לייזה ואורס (הבית הכי מבולגן ומלוכלך שהכרתי) מצוחצח כשנכנסו הדיירים החדשים. לא קל להכיר את הבית שלך אחרי שהוא הושכר... וכנראה ככה זה, גם כשהבלאי הוא הגיוני וסביר, ברגע שלא אני עשיתי אותו - זה מעצבן.

אז עכשיו, אנחנו נהנים לסדר הכל בקצב איטי, כל יום נפתחים עוד ארגזים ומזכירים לנו כמה המון דברים יש לנו. דברים שבכלל לא זכרנו שיש. אנחנו מפנים הרבה דברים ועדיין יש המון, ואחרי שנה עם מעט ציוד, זה קצת משונה. ובכלל הבית ענק פתאום, ויש המון עבודה רק כאן.

מאיה חזרה לביה"ס מייד עם תחילת הלימודים אחרי חופש פסח והתקבלה בהתרגשות ובשמחה. היה מקסים לראות את היחסים הטובים והחזקים שיש לה עם כל כך הרבה ילדים. נראה כאילו לא עזבנו מבחינתה ובכל זאת אני בטוחה שדברים השתנו וזזו גם אצלה. טוב לה כל כך להיות שוב מובנת ומוקפת בהרבה חברה.

רותם מחכה להכנס לכיתה א' ובינתיים נמצא איתנו בבוקר, קם קצת יותר מאוחר משחק, עוזר בעבודה, אבל בעיקר מחכה.... אני מקווה שיוכל להצטרף בקרוב לאחת הכיתות שירוויחו אותו.

איתמר שולח קורות חיים לבתי ספר בסביבה ורוצה להתחיל ללמד מתמטיקה. חוץ מעבודות הצבעות הפינוי, ניקוי, סחיבה וחשמלאות הוא כבר נוסע לפעילויות של לוחמים לשלום ואפילו חזר להתאמן בקרקס.

ואני??? מרגישה שאני חייבת לגמור ולהתארגן, לסדר, לראות שרותם בביה"ס לפני שאני יכולה לחשוב על דברים אחרים. לא כל כך מתחשק לי עוד לצאת מה"קטן" - בית ומשפחה. אני עדיין מעבדת את מה שהיה, וחושבת מה אני רוצה. לא קל להגיד שקשה פה!

מה טוב? אני שמחה לפגוש אנשים אהובים קטנים וגדולים, אני נהנית ממזג האויר המעולה שיש פה, ולהקשיב לציפורים - הן כל כך מוכרות ומיוחדות פתאום. כיף לי להיות חופשייה בשפה שלי, לדבר בשפה שאני חושבת.