אל רכבת הלילה ליוו אותנו מיכי ואלכס, עם כל הכבודה הכבדה מאוד... למרות שנפטרנו מהרבה דברים והצלחנו גם לא לצבור כמעט כלום, עדיין היה כבד. התחבקנו ונופפנו וכבר התחלנו להתגעגע.
עלינו בהתרגשות לקרון השינה שלנו והופתענו לגלות שזה ממש ממש צפוף, במיוחד למי שעובר דירה כמונו... אחרי שבדקנו כל חפץ שהיה בקרון, ישבנו חיכינו בקוצר רוח לאישה שבאה לפתוח לנו את המיטות ולהשכיב אותנו לישון (היא רק פתחה את המיטות). לא היה לילה נוח במיוחד, אבל נהננו מהחויה. בבוקר, כשכבר אפשר היה לראות משהו מבעד לחלון, התעוררנו למציאות אחרת לגמרי מזו שלפני כמה שעות עזבנו. הכל היה מושלג ושקט. כמו באגדה.
הגענו לברן והצלחנו להספיק ולהוריד את כל המזוודות שלנו מהרכבת (!) נסענו הישר לבית של סבתא של איתמר - אומה. באותו השבוע היא חגגה יום הולדת 92 ואנחנו חשבנו להיות איתה בשבוע הזה. הפעם החלטנו להתארח אצל אנשים מארגון סרווס, ולשם כך הצטרפנו לארגון עוד בספרד. בארגון הזה חברים אנשים מכל העולם, כמעט, שמוכנים לארח לתקופה קצרה מישהו בבית שלהם. מצאנו 3 בתים להתארח אצלם לאותו שבוע. הראשונה היתה מריאן שגרה לא רחוק מאומה והיה מאוד נעים בבית שלה המסודר והנקי, הביתי ועם הנוף המשגע של הרים מושלגים מכל חלון. נשארנו אצלה 4 לילות, ובעצם לא פגשנו אותה הרבה כי היא עבדה וגם כי אנחנו היינו חוזרים מאוחר אחרי ימים עם אומה. הבית השני היה בית של משפחה פחות או יותר בגילאים שלנו, איתם בילינו באחד הבקרים בבריכה שליד הבית שלהם, אל הנוף מהבית שלהם התווסף גם אגם thun. אחרי השהייה בבתים שבאזור הזה, כל התפיסה שלי לגבי "בית עם נוף" השתנתה.
כמעט וויתרנו על הבית האחרון בו התארחנו. רצינו פרטיות, וגם אחרי שעות של הקשבה במשך היום לא היה לנו יותר כח להקשיב לעוד מישהו. אני התעקשתי לא לוותר עליהם. וככה הרווחנו שני אנשים מקסימים - הנספטר ואליזבת, כולנו הסכמנו להעניק להם את המקום הראשון מבין המארחים. הם היו כל כך לבביים, מתענינים ומענינים. אחד הדברים הראשונים כאשר הנספטר עשה לנו סיבוב בבית, היה להראות לנו את החדר של הרכבת החשמלית שהוא בנה בשביל הנכדים שלו. עם רשות להפעיל ולשחק מתי שאנחנו רוצים! שמחתי לראות איך בזמן קצר כל כך ובקלות אנשים נכנסים לי ישר ללב!
במשך השבוע הזה שאיתמר היה עסוק בעניני אומה, רותם מאיה ואני עשינו טיול מזחלות שלג ומאוד התגאנו בעצמנו. נסענו במעלה הר, שכרנו מזחלות, וירדנו במשך 3-4 שעות במתלול. 3 פעמם כמעט ואיבדנו מזחלת! בסוף למדנו לא לעזוב אותה בשלג לבד...
ביום אחר ביקרנו בגן חיות, אחת הפעילויות החביבות על מאיה ורותם. המיוחד בגן החיות בברן היה, שכולו היה מכוסה שלג, וראינו חיות שלג מיוחדות כמו שועל קוטב! איילים! סנאים, ינשופים, כלבי ים
וכולם בתפאורה של השלג.
ביחד עם אומה נסענו פעמיים לפסגות הרים עם רכבלים והחלטנו להעניק לה מדליה על עמידתה בתלאות המסע. אני חושבת שהיא שמחה להיות בנוף המהממם הזה, שהיא מכירה כל כך טוב.
