מאז שחזרנו מישראל, ביה"ס התחיל ושינינו את סביבת העבודה עם המעבר של משפחת הנס לבית החדש, אנחנו מרגישים שינוי מסוים, וכך הגענו להחלטה שאנחנו ממשיכים מכאן הלאה.בשבוע הבא אנחנו יוצאים לחופשה בספרד, וכך מנצלים את חופשת הסתיו שיש בבית הספר. אחר כך נחזור לחווה, נתארגן וניפרד וניסע לברצלונה, שם נהיה חודש, נגלה את העיר הגדולה ונהיה קרובים למיכאל.
לא התכוונו להשאר כאן 6 חודשים, התקופה כאן בחווה היתה תקופה מקסימה, מענינת ומיוחדת לכולנו, למדנו המון על חיים אחרים משלנו, למדנו לעשות הרבה דברים שלא ידענו לעשות קודם, הכרנו הרבה אנשים מיוחדים וטובים, חיינו כמשפחה בחדר אחד, והיה לנו זמן מסוג אחר מאשר זה שיש לנו בארץ.
הדבר שהכי חסר לנו כרגע זה המקום והזמן הפרטיים שלנו, כאן אנחנו חיים את חיינו בתוך חייהם של אנשים אחרים, מתאימים את עצמנו לצרכים שלהם, העבודה והחיים עצמם כל כך מעורבבים כאן, וגם אנחנו נשאבנו לתוך זה.
ההמשך (אחרי חנוכה) עדיין לא ברור לנו ואנחנו מנסים להגיע לתשובות שהכי מתאימות לכל אחד מאיתנו ולכולנו ביחד. האם להמשיך ולחפש עבודה בשוויץ? האם לחזור הביתה? או לנצל את הזמן, את כל זה שארזנו והשכרנו, ונפרדנו ויצאנו, ולהגיע לעוד מקומות לפני שחוזרים הביתה?
ההרגשה והרצון לחזור הביתה מאוד חזקים. ואין ספק שהתקופה כאן חידדה לנו הרבה דברים בקשר לבית שלנו, לקהילה שלנו, לקשרים שלנו עם אנשים, וגם ל-מה אנחנו רוצים לעשות בבית, מה אנחנו רוצים לשנות ואיך אנחנו רוצים לחיות, מה חשוב ועל מה אפשר לוותר.
ואנחנו ממשיכים ללמוד ולהיות מופתעים כל הזמן. הזמן האחרון בהחלט לא פשוט, מבלבל, מאתגר ומענין, אפילו מרגש. לחשוב על החיים שלנו מכל כך הרבה בחינות- עם ההרגשה שהכל אפשרי, ושהבחירה בידינו. (אתגר גדול נוסף בשבילי הוא להתעלם מהמחשבות של "מה יגידו ...." )
