יום שלישי, 17 במרץ 2009



שלום לכל אהובינו
הנה אני מתחילה לכתוב, איפה אנחנו ומה אנחנו עושים. רק עברו כמה ימים אבל אנחנו כמו בסיפור אחר.
באמת שגם אנחנו לא יכולנו לדמיין את מה שקורה פה, ולא חשבתי שלא יהיה הרבה זמן לשבת ולכתוב
בכל יום נוספות עוד ועוד הפתעות - דברים חדשים ומענינים.

אנחנו בכפר קטן ויש די הרבה שלג בחוץ, אבל השמש זורחת ולא כל כך קר כמו שחשבתי שיהיה
אנחנו גרים בבית מאוד ישן- בן 300 שנה, בקומה של עליית הגג
העלנו לכאן את כל המזוודות שלנו, ואנחנו בחדר עם המון רהיטים, משחקים וספרים
הורדנו את המזרונים מהמיטות ואנחנו ישנים ביחד

בבית גרים לייזה ואורס, בעלי החווה
דיויד הבן שלהם בן 20 שעובד בעיר הקרובה
ובני, שהגיע שבוע לפנינו, הוא בן 15 והפסיק ללכת לבי"ס
הגיע לעבוד פה. 3 הבנות שלהם גרות בעיר ועדיין לא פגשנו אותן

חשבנו שזו חווה לגידול בקר...כן, מגדלים פה בקר
וגם עיזים, חזירים, אווזים תרנגולות, חתולים וכלבים כמובן, והרבה גורים לכולם
רוב האוכל הוא מתוצרת עצמית- חלב, מיץ, בשר, ירקות מכל מיני סוגים
את הלחם אופים בבית- גם למכירה, בתנור עצים. ולא זורקים כמעט שום דבר לפח.
כמובן שכל מה שכן זורקים ממיינים לפחים שונים.

אנחנו רק מתחלים להבין מה ואיך עושים, יש המון עבודה ולא ברור לי איך אנחנו מצליחים להתפנות כשהילדים איתנו. אחרי שנתיים שאנחנו בבית ביחד, פתאום שנינו עובדים והם עסוקים ומצליחים להסתדר גם קצת בלעדינו.
בבוקר איתמר הולך לחווה להאכיל ולנקות את החיות
(אתמול הוא אמר שזה ממכר להעביר את הקקי שלהם ממקום למקום...) הבוקר
מאיה קמה איתו מוקדם והצטרפה אליו מחר רותם רוצה להצטרף גם. לפעמים הוא עוזר גם בבניה של הבית.

כאן בבית נמצאות החיות הקטנות - תרנגולות ואווזים, אנחנו מטפלים בהם, מכינים ארוחות לכל מי שאוכל פה
אתמול והיום עזרתי להכין את הבשר ליום שוק, ארזתי ופרסתי. מוזר- אבל אפילו זה היה כיף!
ביום ראשון היה כאן בית פתוח ללקוחות וחברים- הרבה אנשים באו לחווה
והיו יכולים לאכול כאן בבית ארוחת צהרים
מאיה מיד מצאה לה שתי חברות ונעלמה לשחק איתן
אנחנו עבדנו כאן בבית עם עוד הרבה אנשים שבאו לעזור

יש פה הרבה חוקים שונים ומשונים
אבל מאוד חשוב ללייזה להדגיש שהיא לא קשוחה
לדוגמא היום הכנתי ארוחת צהרים - היא אמרה שהיא אוהבת לטעום אוכל אחר
(עד היום בעיקר אכלנו מיני פסטות תפו"א, בשר, חלב, לחם חמאה ןקצת ירקות- מה שיש בעונה- וזה לא מאוד מגוון. הכנתי אורז עם עדשים ורוטב ירקות לפסטה וגם סלט
...אני לא בטוחה שהם ירצו שאבשל להם עוד ארוחה, אבל הילדים מאוד שמחו לאכול אוכל של בית!!

אנחנו מרגישים כאילו נחתנו בכוכב אחר וזה בהחלט מאתגר ומעניין ומלמד וגם כיף
מדי פעם הילדים רוצים ללכת לעיר, ללכת לסבתא, ללכת לבקר מישהו
ועדיין לא עברו 5 ימים....

עד כאן תחילתו של פרק א' או המבוא,
זה בטוח שונה מהחיים שיהיו לנו אחר כך בעיר...





6 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

איזה כיף לשמוע!!! נשמע גם שכיף לכם, עם כל הקשיים של התחלה חדשה.
מתגעגעים ואוהבים,
ג'ו והחברה

Unknown אמר/ה...

גליה מותק,
כל כך מרגש לשמוע מכם.
נחמד שמעניין, נעים ומוזר לכם.
בטוח שיהיה מפתיע (ואפילו נעים) לדעת שהילדים בהחלט יכולים להסתדר גם בלי ש"נידחף" להם.
אשמח תמיד להתעדכן בחוויות שלכם.
נשיקות וגעגועים
לימור.

אנונימי אמר/ה...

גליהלה, אני מדמיינת אותך עם מטפחת על הראש, וסינר.. מתרוצצת בין האווזים. מדהים!!
בטוחה שהמעט מילים שאת מספיקה לכתוב הן רק נגיעה של החוויה, אבל מאוד מסקרן כיף לקרוא.
הרבה הרבה חיבוקים לכוולם, מארץ הקודש

נועה (קרן)

Unknown אמר/ה...

הי גליה, איתמר, מאיה ורותם היקרים!
אנחנו כבר מתגעגעים אליכם!
אני מאד מזדהה עם מה שאתם עוברים ומזכיר לי את מה שאני עברתי לפני כ- 40 שנה (פשט .. לא לספקר כי אז יבינו בן כמה אני ...) כשעליתי ארצה והלכתי לעבוד בקיבוץ.
חוק שימור משפחת וייס-פייגנבאום-ברנד שוב עושה שעות נוספות, כאשר אתם נוחתים באותו יום כשאני עוזב את שוויץ חזרה ארצה. זה היה קורה לנו לעיתים עם אחותי ז"ל.
למרות זאת אני מרגיש שהמרחק כאילו ווירטואלי ...
נשיקות
ויקטור

אנונימי אמר/ה...

הי יקרה
כיף לקרוא, נשמע טוב!
ומאד מאד שונה

נשיקות
שלי

אנונימי אמר/ה...

nice to read this... welcome to your new life!!! love you and definitely see you soon!